Page 120 - Preview
P. 120
בגימנסיה רחביה בירושלים, וכן כמה חבר'ה שהיו איתי בגדנ“ע־אוויר. איתי באוהל היה חברי מימי הלימודים בגימנסיה, גדי סולוביס, כך שלא הרגשתי לבד.
שגרת היום במהלך הגיבוש הייתה בלתי צפויה לחלוטין. במשך שבועיים עברנו תהליך מיון שכלל מבדקי התאמה שונים שנערכו בכיתות, וכן מבדקי התאמה לקצונה שנערכו בחוץ, באזור של מתקנים ייעודיים. הגיבוש נועד גם לבדוק את יכולתם הפיזית של המועמדים לטיס. עברנו טרטורים רבים, ומנת חלקנו היומית כללה ריצות רבות ומסעות אלונקות מזורזים. למרות שהתאמנתי לפני הגיוס בריצה של 5 ק"מ כל יום, הרגשתי שהמאמץ הנדרש ממני היה עצום. לא אחת, בעיקר במסעות האלונקות, הרגשתי שאני עומד להתפרק מכובד המשקל של האלונקה על כתפי. הנעליים הצבאיות הגבוהות שנעלתי טרם התרככו, וגרמו לי לכאבים ושפשוף ברגליים. חרקתי שיניים בכאב וכל הזמן אמרתי לעצמי "להמשיך, להמשיך, להמשיך...". היו מספר מועמדים שלא עמדו בלחץ הנפשי והפיזי והדיחו את
עצמם. למרות כל הקושי שחוויתי, האפשרות הזו אפילו לא עלתה בדעתי. האוכל שקיבלנו לא הספיק לי. בארוחות שהתקיימו בחדר האוכל השתדלתי, אבל לא תמיד הצלחתי, לשבת כמה שיותר קרוב למעבר. הסיבה לכך הייתה פשוטה: התורנים שחילקו את מגשי האוכל הניחו אותם על השולחן בצד שקרוב למעבר, ומי שישבו שם זכו להוריד אוכל לצלחותיהם ממגשים עמוסים. מנגד, אלו שישבו בצד השני של השולחן הארוך, רחוק מהמעבר וקרוב לקיר, כשהגיעו המגשים אליהם כמעט ולא נותר עליהם אוכל. לא היה לנו קשר טלפוני עם הבית. במכתב היחיד שכתבתי להורים בתקופה זו כתבתי: "...אין לנו שק"ם ולכן אני די רעב בין הארוחות... אבקש להעביר לי כל פריט מזון מיותר בבית ובייחוד — מקלות מלוחים, ביסקוויטים, עוגיות, וופלים וכל דבר אחר שיכול
למלא את הקיבה". ביום האחרון של הגיבוש התכנסנו באודיטוריום של בית הספר לטיסה לאירוע הסיכום
של הגיבוש. האירוע, זכה לכינוי "מסדר טילים", ובו הודיעו למועמדים לטיס מי עבר את הגיבוש ומי עתיד לעלות על אוטובוס, עוד באותו היום, בדרכו חזרה לבקו"מ. "אלו שאקרא בשמותיהם, ממשיכים בקורס הטיס. כל מי שאקרא בשמו, מתבקש לצאת מהאולם", אמר
הקצין שעמד על הבמה, והחזיק בידו את הרשימה הגורלית. התחילה הקראת השמות. שם אחד, שם שני, שם שלישי. ליבי פעם בחוזקה, בזמן שנראה
ארוך כנצח. רציתי מאוד להצליח, אבל לא יכולתי להעריך אם עברתי או לא. ניסיתי לשמור על אופטימיות. "אביתר שלוש" קרא הקצין מתוך הרשימה. קמתי ממושבי ומיהרתי החוצה. רק כשהייתי מחוץ לאולם, הרשיתי לעצמי לשחרר אנחת רווחה. זהו — עברתי!
עליתי לשלב הקדם־מכין. לאחר "מסדר הטילים" קיבל כל אחד מהחניכים שנותרו בקורס זוג כותפות כחולות,
וחייט הבסיס תפר לנו סרט לבן על הכומתה הכחולה. ענדתי את הכותפות, חבשתי את הכומתה לראשי, הסתכלתי על עצמי במראה וחייכתי בהנאה: הפכתי לפרח טיס. אני מתחיל את קורס הטיס!
120
