Page 125 - Preview

125
26-28/3/75
...אתמול בערב ערכנו בן נון ואני ליל סדר כהלכתו בתוך האוהל. בעזרת מנות קרב לסדר של הרבנות הצבאית ערכנו סדר פסח שופרא דשופרא! דקדקנו בכל פרט — עריכת צלחת הפסח, הרמת ארבע כוסות, קריאה בהגדה והחבאת האפיקומן. את מה נשתנה אמר בן־נון שהיה הקטן מבינינו, אך את האפיקומן לא היה מי שיגנוב.
תוך כדי הסדר דיברנו עם "כוכב" (המפקדה) שם ערכו יתר החבר'ה "סדר מרכזי".
ליל השמירה היה פחות נעים. הרוח הקרה חודרת מבעד לשכבות הבגדים. העיניים נסגרות ונפתחות לסירוגין. הולכים ממצבור פצצות אחד למשנהו תוך כדי מבטים במחוגי השעון הזוחלים אט־אט. ב־00:30 החלפת שמירה. קופצים לשק השינה הנכסף, מתכרבלים במה שיש ומתפללים לשינה עמוקה... משקי השינה יצאנו בסביבות 09:00. ערכנו ארוחת בוקר לא רעה. כמויות אדירות של גבינה 9%, שקיות שוקו ומצות שמורות — למנה ראשונה. אחרי שמרק התעורר, טיגנו מציות כמו בבית. מרק התלהב מהן מאוד והייתה לו את כל ההצדקה לכך. כל הבוקר ישנים וקמים חליפות. לומדים קצת בד"ח פוגה. אני כבר יודע שלושה עמודים של הבדיקות החיצוניות...חגי נסע להתקלח, מרק קורא, בן־נון מנסה לישון. אני כותב.
כולם מחכים ללילה בלי חשק...
לאחר שהשלמנו את לימודי הטופוגרפיה, יצאנו ביום א', ה־27 באפריל 1975, לסדרה ראשונה של אימוני ניווט קרקעי, באזור שפלת יהודה. בהתחלה הניווטים היו קצרים, כ־15 ק"מ בממוצע. ההליכה הייתה בקצב נורמלי, בעיקר משום שהושם דגש מיוחד ללימוד טכניקת הניווט, ולא סתם "לטרטר" את החניכים. נהניתי מאוד מהניווט הראשון שלי וההתעסקות עם המצפן הפריזמטי. לאחר יומיים של ניווטים עם המד"כ, יצאנו לניווט לא מבוקר ביום, כלומר — הכיתה לבדה, ללא המד"כ. בלילה ערכנו ניווט קשה וארוך שהסתיים במשטרת בית גוברין. ישנו כארבע שעות ויצאנו שוב לניווט יום לא מבוקר של כ־18 ק"מ. היה זה הניווט הראשון שמצאתי את עצמי משועמם קמעה, והטמפרטורה הגבוהה לא הקלה על הצעידה. לאחר מנוחה של שעתיים בלבד יצאנו למסע ארוך ראשון של 45 ק"מ, בחזרה לבסיס. צעדנו וצעדנו, ונדמה היה כי למסלול אין סוף. היה לי קשה מאוד, וחטפתי
שלפוחיות ברגליים. הגענו לשערי הבסיס לקראת חצות. אחרי ששוחררנו הלכנו לחדר האוכל לאכול משהו, ואז התגלתה לעינינו תמונה מוכרת
מהתקופה הקודמת, שבה ראינו את שלב המכין שלפנינו חוזר ממסעותיו. החבר'ה הלכו באיטיות, כשהם מדדים, צולעים וכואבים. בקושי הצלחתי לטפס במדרגות לחדר האוכל, לארוחה לילית, ואת הדרך חזרה לפריקסט עשיתי בקצב איטי ביותר. בשארית כוחותיי גררתי את עצמי למקלחת, התיישבתי, ונתתי למים לעשות את שלהם. לא היה לי כוח להזדקף ולסגור את הברז, וכך נשארתי כ־20 דקות מתחת למים הזורמים. בסופו של דבר קמתי, סגרתי את הברז וגררתי את עצמי לחדר. באחת וחצי בלילה הלכתי לישון, מותש
מאוד. למוחרת, יום שישי, קימה מוקדמת. על ארוחת הבוקר ויתרתי, כמו רבים אחרים. פתחתי
את החבילה הנהדרת והגדולה במיוחד שההורים שלחו לי והתענגתי על עוגיות הבראוניז