Page 126 - Preview

שהיו בה. במכתב שכתבתי להורים למוחרת התייחסתי לנושא כך: "...איך אמרה מרי אנטואנט? — כשיש יבלות תאכלו עוגות". הנשק היה חלוד ומלוכלך וכל הציוד והחפצים היו זרוקים באמצע החדר. את מסדר המפקד בקושי הספקנו להכין. לאחר המסדר, הייתה לנו שיחת סיכום של שבוע הניווטים הראשון עם מפקד הקורס ותחקיר לקראת התרגיל הבא. לאר מכן שיחת מ"מ, שמייד אחריה ניגשתי למרפאה. החובש הוציא לי את המים מהיבלות, הוסיף קצת יוד ובצורה זו יכולתי שוב לעמוד על הרגליים. את אחר הצוהריים של יום השישי, ביליתי בשינה עמוקה. אחרי ארוחת ערב של ליל שבת, התאספנו במועדון פ"ט לשיחה מעניינת מאוד עם הקצין התורן, שנשאר איתנו בבסיס. הערב הסתיים בצפייה בסרט מאלף על מסוקים ולאחריו סרט הקולנוע "פאוסט הקטן", שהיה לא מוצלח במיוחד. בשבת, 3 במאי 1975, יקיצה מאוחרת בשעה 9 בבוקר. כיבסתי במו ידיי את הדגמ"חים שלי, כדי שיהיה לי מה ללבוש במסע הבא. הלכתי לבריכה לשחייה מרעננת במים הקרירים, אבל מהר מאוד התפניתי מאזור הבריכה בשל הזבובים הרבים שהיו שם, תוצאה ישירה של זיבול המדשאות שמסביבה. ישבתי לכתוב מכתב להורים שבסופו תחקיר ותדריך לאימא, איך לשפר את החבילה הבאה: "...נ.ב. אימא, בקשר לחבילה — היא נהדרת. רק בפעם הבאה במקום העגולים — מקלות, ושיהיו מלוחים. הפקאנים לא היו מוצלחים כך שחבל
על הכסף". ביום ראשון, עלינו על ההסעה שלקחה אותנו לנקודה באזור המערבי של רכס הכרמל,
לנקודת ההתחלה של סדרת הניווטים השנייה. במשך שלושה ימים של ניווטים אינטנסיביים חצינו את הגליל ממערב למזרח. הטופוגרפיה של הכרמל והרי הגליל מאופיינת ברכסים הרבה יותר גבוהים מאלו שניתן למצוא בשפלת יהודה. המסעות שלנו הפכו לקשים יותר, מלאי טיפוסים וירידות תלולים יותר, או כפי שכינינו את זה בעגה של חניכי הטיס: "תנועה מרובה על ציר ה־Y". בתום יום הניווטים השלישי הגענו לגדות הכינרת. הכניסה למים הייתה מרעננת מאוד, אך לא יכולתי לשחות הרבה בגלל הכאבים ברגליים. התחבאנו
מהרוח העזה שהשתוללה במקום, בתוך שקי השינה, והלכנו לישון. למוחרת המשכנו במסע עד שהגענו בסמוך להר טורען. המדריכים נתנו לנו זמן קצר וקצוב
מאוד להגיע לפסגתו. העלייה הזו הייתה מאמץ אדיר. המשכנו עוד בניווט לילה ארוך וקשה שהסתיים בארבע ורבע לפנות בוקר, ולאחר כ־10 דקות שינה בלבד, קמנו והתארגנו ליציאה לניווט בוקר אחרון. בצוהריים עלינו על האוטובוסים שהסיעונו בחזרה דרומה, וסיימנו את
השבוע במסע אלונקות של 16 ק"מ עד לשערי הבסיס. לבסיס הגענו בשמונה בערב. הרגשתי הייתה נהדרת מאין כמוה. סיימתי את מסעות
השבוע השני בלי שקיבלתי יבלות חדשות, בלי שפשפות ושאר צרות. כשחשבתי איך נראיתי בסיומו של השבוע הראשון, הרגשתי מן התעלות כזו, שאני עדיין יכול ללכת, ולעמוד יציב על הרגליים.
בהמשך שלב המכין יצאנו למסע מילוט, שנודע בכינויו "מסע רעב". מטרתו של המסע הייתה לתרגל אותנו בהתנסויות שמזדמנות לטייס לאחר נטישת מטוסו. מפה בקנ"מ של 1:250,000 החליפה את מפות ה־1:50,000 ששימשה אותנו ללימוד עקרונות הניווט בסדרות הראשונות. יצאנו לדרך ללא מזון כלל, כשבאמתחתנו רק קופסה של סוכריות, שכמותן ניתן למצוא בחגור המילוט של טייסים. מסע המילוט החל באזור של בקעת עובדה. היה
126