Page 127 - Preview
P. 127
127
עלינו להסתתר מפני מסוק שהסתובב בשטח וניסה לאתר אותנו. בסיום המילוט הגענו לנקודה שבה היה עלינו ליצור קשר עם מסוק חילוץ באמצעות רדיו המילוט: מכשיר ה"רינה". אחד החניכים תפעל את הרינה, בעוד שעליי הוטל להפעיל את אמצעי הסימון, האבשן (קיצור של: אבוקה + עשן). האבשן היה גליל שבו שני מטעני סימון שונים. צד אחד שלו היה מיועד לסימון ביום. בהפעלת האבשן מצד זה, היה משתחרר עשן סימון אדום, שנראה היטב ביום. בהפעלת האבשן מצידו השני, הייתה מופעלת אבוקה של אור זיקוקי
אדום, שנראה היטב בלילה. בשלב מסוים נוצר קשר עם מסוק החילוץ, והטייס שלו הודיע לנו בקשר על התקרבותו
לאזור החילוץ. אחרי זמן מה הבחנתי בסופר־פרלון מופיע מעל הרכס. הפעלתי את העשן, אך שנייה אחר כך המסוק נעלם. לא הבנתי מה קורה, והרגשתי מתוסכל שהמסוק לא הבחין בסימון שלי. האם הפעלתי אותו מוקדם מדי? לאחר דקות מספר הופיע המסוק שנית באזור החילוץ. את העשן "בזבזתי" כבר, וכל שנותר בידי היה להפעיל את אבוקת סימון הלילה. המסוק נחת בסמוך אלינו, וכל הכיתה עלתה עליו, בזריזות. בפנים מצאנו את המ"מ שלנו, סרן עופל, שהיה נווט בטייסת הסופר־פרלונים. טסנו לנקודה מסוימת, שם
ירדנו מהמסוק שהמשיך לבסיסו, בעוד שאנו חזרנו לחצרים. הניווטים במכין תוכננו בדרגת קושי עולה. בתחילה היו אלו ניווטים מבוקרים בהדרכת
המד"כ. בהמשך ביצעה הכיתה ניווטים לא מבוקרים, ללא המד"כ. בניווטים אלו גילינו מי מחברי הכיתה היה בעל יכולת ניווט טובה יותר ומי פחות. שיא ההכשרה היה ניווט לילי יחיד, שנקרא "מסע בודדים". כמו בניווטים הקודמים, למדנו את ציר הניווט בעל־פה. יצאתי לבדי מנקודת היציאה שנקבעה לי, כשבזיכרוני רשימת נקודות הציון שעליי לעבור בהן. על כל נקודות הציון היה סימון כלשהו, שעל החניך היה לרושמו להוכחה לכך שאכן הגיע
לנקודה המוגדרת. משהו השתבש לי. לאחר שעברתי בנקודה או שתיים התחלתי להתברבר. המשכתי לנקודה
הבאה וגם אותה לא מצאתי. הרגשתי אבוד. נעתי דרומה בכיוון הכללי של ההילה של קיבוץ רוחמה. הרגשתי נורא. לקראת אור ראשון שיניתי כיוון כדי להגיע לנקודת הסיום המתוכננת בשעה היעודה. כשהגעתי לשם מצאתי את המד"כ שלי ומסרתי לו את שעבר עליי באותו הלילה. התוצאה הייתה גרועה ביותר. למזלי הוחלט לתת לי הזדמנות נוספת. עוד באותו שבוע יצאתי למסע בודדים נוסף. שיננתי היטב את ציר הניווט וספרתי צעדים כל אותו
הלילה. הצלחתי למצוא את כל נקודות הציון. הביטחון העצמי חזר אליי. שיאו של שלב המסעות במכין היה המסע המסכם. צעדנו ברציפות בציר של כמאה וחמישים ק"מ, מאזור ים המלח עד לחצרים. אקורד הסיום של מסע מפרך זה היה מסע מזורז עד לחצרים. כשעברתי את שער הבסיס ידעתי שהחלק הפיסי הקשה של הקורס מאחוריי. סיימתי בהצלחה את המסעות המפרכים, הצלחתי בלימודים ובמבחנים התיאורטיים — אין
סיבה שלא אעבור לשלב הבא! בסיום שלב המכין הודחו שניים מחברי הכיתה שלנו. היו לכך כמה סיבות: אחד הודח בשל
ציונים נמוכים שקיבל על לימודים או מסעות, ואחר הודח בגין חוות דעת סוציומטרית נמוכה שקיבל בשאלון שמילאו כל חברי הכיתה. לשלב הבא עברו רק עשרה חניכים: גדעון מירון, יוסי טוביה, יובל עוזרי, איתי דינרמן, אבי אשכנזי, יצחק בכר, גלעד רפאלי, מרק למונסקי, יאיר
