Page 129 - Preview
P. 129
129
"אם אחתום שבע, אקבל חצי שנה של שכר קבע יותר מאשר אם אחתום ארבע פלוס שלוש", השבתי לו.
"אז תחתום שבע", ענה לי. "הרי אתה רוצה להיות טייס, לא? אז למה לא לקבל יותר כסף, אם אפשר?"
קיבלתי את עצתו של אחי הבוגר, שבעצמו היה כבר בשירות קבע, וחתמתי לשירות של שבע שנים. שמרתי לעצמי את הטפסים שקיבלנו, והנושא לא הטריד אותי יותר.
קורס ההסבה לפוגה הסתיים ביום ב' ה־30 ביוני 1975. הייתי דרוך ומוכן לקראת הטיסה הראשונה, שתוכננה להתבצע למוחרת היום.
ראשוני מקוצר
חניכי הראשוני נחלקו לשתי טייסות: ראשוני א' וראשוני ב'. שיגרת היום הייתה שטייסת אחת טסה בבוקר, והשנייה אחר הצוהריים. החניכים בכל טייסת נחלקו לשתי קבוצות. קבוצת החניכים הראשונה, "הפירט (מאנגלית — period) הראשון", הייתה ממריאה במטוסים מחצרים, מבצעת את האימון, ונוחתת לתדלוק והחלפת חניכים בשדה התעופה של אל־עריש. חניכי הקבוצה השנייה היו ממריאים במטוס דקוטה לאל־עריש, וממתינים שם להגעת המטוסים של הפירט הראשון. לאחר שמטוסי הפוגה תודלקו, המדריכים וחניכי הפירט השני היו עולים עליהם לטיסת אימון, שבסופה נחיתה בחצרים. באותו זמן, היו חניכי הפירט הראשון חוזרים בדקוטה לחצרים. סדר הטיסות נקבע כך שכל יום הייתי בפריט שונה. כך יצא שיום אחד המראתי לגיחה מחצרים, וביום שלאחריו מאל־ עריש. פיצול הטיסות בין חצרים לבין אל־עריש תרם לא רק להפחתת עומס ההמראות בשדה חצרים אלא איפשר לנו "להתחכך" במשהו מפירות הניצחון של מלחמת ששת הימים: טיסה במרחבים הצפון־מזרחיים של חצי האי סיני וביצוע המראות ונחיתות בשדה
התעופה המצרי באל־עריש. בתחילתו של הראשוני נערכו שמונה גיחות מיון, שבהן שולבו שני מבחנים: במהלך
הטיסה החמישית (שהייתה ידועה בכינוי צ'ק 5) ובמהלך הטיסה השמינית (צ'ק 8). צ'ק 8 הייתה המשוכה המשמעותית יותר, שבה היה אחוז הדחות גבוה במיוחד, של כל מי שלא נמצאו מתאימים להמשיך בקורס.
ב־1 ביולי 1975 עליתי לטיסת היכרות ראשונה במטוס פוגה מגיסטר. יצאתי לליין המטוסים וביצעתי את סבב הבדיקות החיצוניות על מטוס מס' 052, בהשגחתו של המדריך שלי, סרן לאונוב. לאחר הבדיקות התיישבתי בתא הקידמי, ונחגרתי לרתמות הכיסא, כשהמדריך התיישב בתא האחורי. הסענו למסלול ההמראה, סגרנו את החופה והמתנו לאישור מגדל הפיקוח לעלות למסלול ההמראה. לאחר שהאישור ניתן, התיישרנו, לאונוב פתח את המצערות, והרגשתי איך כוח חזק של שני מנועי הסילון של הפוגה דוחף אותנו קדימה. המהירות עלתה, משיכת סטיק — והופ, היינו באוויר! מהר מאוד גיליתי שחוויית הטיסה בפוגה הייתה משהו שונה בתכלית ממה שחוויתי בטיסות בצסנה או בפייפר. המהירות הגבוהה יותר והיכולת האווירובטית הכתיבו קצב אחר של טיסה. ההתרגשות הזו באה לידי ביטוי לא רק באוויר, אלא גם בפגישה עם החניכים האחרים לאחר הנחיתה. "היום עשיתי לופ" אמר האחד, והשני החזיר לו "והמדריך שלי הדגים לי שמינייה". נוצרה
