Page 131 - Preview

131
ירדתי מהטיסה בהרגשה טובה. התחקיר עם המדריך היה קצר יחסית. "היית בסדר" אמר לי סגן גרינברג, והוסיף "אני מבין שזו טיסתנו האחרונה". עוד באותו יום נקראתי למשרדו של מפקד הטייסת, רס"ן לבושין, אשר מסר לי שסיימתי
את דרכי בטייסת ראשוני, ואני יוצא לקורס הטיס בארצות הברית. ביחד עם כמה חניכים נוספים, קיבלנו הודעה להתייצב במשרדו של המד"ר, סא"ל דני פסח. נכנסנו, הצדענו והתיישבנו סביב השולחן במשרדו: אילן אזרחי, עמוס גבעול ואני. המד"ר מסר לנו בקווים כלליים את דבר יציאתנו לארצות הברית: "אתם עתידים לעבור הכשרת טיס בארצות הברית. אינני יודע בדיוק היכן. חלקכם יהיה ב־Air Force, אחרים יהיו ב־Army". הייתי המום. המד"ר, המפקד שכולם יראו מפניו, אינו יודע פרטים מדויקים על המקום שאליו אנו יוצאים? ומי ייצא לאן? לא האמנתי שכך יכול להיות. בהמשך דבריו הסביר המד"ר שהיציאה לקורס טייסי המסוקים בארצות הברית איננה נתונה לשיקול דעתנו אלא הצבה מחייבת שאי אפשר לסרב לה: מי שאינו רוצה לצאת — יודח מקורס הטיס! לי לא הייתה התלבטות כלל — היה ברור לי שאני מאמץ בהתלהבות את המסלול החדש שיועדתי אליו. ידיעותיי על מסוקים היו מעטות ביותר — אבל אם זה המסלול היחידי הפתוח לפניי
להגשמת חלום הכנפיים — אז קדימה! יצאתי הביתה. למוחרת התייצבנו בשגרירות ארצות הברית ברחוב הירקון לביצוע מבחן
שנקראאECLא (English Comprehension Level). הושיבו אותנו בחדר באגף הנספחות הצבאית, כל אחד קיבל טייפ עם אוזניות, ותוך כדי האזנה לשאלות המוקלטות, ענינו על השאלון האמריקני. מייד בתום הבחינה בדק הבוחן את התוצאות ומסר לנו את הציונים שלנו. קיבלתי ציון קרוב ל־100, וידעתי שהמשוכה האחרונה בדרכי לארצות הברית הוסרה. באותה עת שהו ההורים בטיול בדרום אפריקה, ממנו היו אמורים לחזור רק לאחר ה־20 ביולי. לא ידעתי את מועד היציאה המתוכנן לארצות הברית, וחשש התגנב לליבי שמא אטוס לארצות הברית לפני שישובו, וכך לא נוכל להתראות לפני יציאתי. יותר משהפריעה לי המחשבה על הגעגועים הצפויים, הייתי מוטרד כיצד תשפיע עליהם ההפתעה שבנם
נסע לתשעה חודשים. במטה חיל־האוויר בקריה בתל־אביב, עברנו תהליך של קלירנס יציאה לחו"ל.25 מילאנו
טפסים להוצאת דרכונים, ומספר ימים לאחר מכן באתי לקבל את הדרכון החדש שלי ובו ויזת כניסה לארצות הברית מסוג 2—A, שהונפקה ב־24 ביולי. באותו שלב לא ידעתי מה המשמעות של הסיווג 2—A, עובדה שהייתי עתיד לגלות בהמשך. התייצבנו במחלקת ביטחון שדה לקבלת תדריך יציאה לחו"ל. נכנסתי לחדרו של ראש המדור והתיישבתי בכיסא מולו. חלפו רק שלוש שנים מאז אולימפיאדת מינכן, והאווירה הכללית הייתה שטוב להסוות את זהותנו הישראלית כשאנו נוסעים לחו"ל. לכן לא הופתעתי כשהקצין שישב מולי פנה אליי בדברים הבאים: "עליך לעשות הכול כדי להסוות את מטרת שליחותך. אם תישאל מה הסיבות להגעתך לארצות הברית אמור שאתה בטיול. עליך להקפיד על ביטחון שדה במכתבים שאתה כותב ממקום שליחותך". הייתי פ"ט צעיר וממושמע ולקחתי את
דבריו ברצינות רבה. באחד הימים התייצבנו בחנות א.ב.ג. ("אופנת בגדי גברים") ברחוב נחלת בנימין בתל־
25 קלירנס היציאה לחו"ל הוא נוהל מסודר שצריך לבצע כל מי שיוצא לחו"ל בשליחות הצבא.