Page 132 - Preview
P. 132
אביב, שם לקחו לנו מידות כדי לתפור לנו חליפות ייצוג צבאיות. את החנות הזו הכרתי שנתיים קודם לכן, עת התייצבתי בה למטרה דומה — תפירת חליפת ייצוג (אזרחית) בהיותי חבר במשלחת גדנ“ע־אוויר לתוכנית הבין־לאומית לחילופי קדטים שוחרי תעופה (IACE). הפעם התוצר היה שונה: חליפת ייצוג צבאית, עטורה בכפתורים בצבע כסף הנושאים את
סמל החרב והעלה. התחנה האחרונה בנוהל הקלירנס הייתה בבניין משרד הביטחון בקריה, שם התייצבתי
לקבלת כרטיס הטיסה לארצות הברית והקצבה של דולרים. הייתי מוכן לנסיעה! כשבוע לפני תאריך היציאה המתוכנן חזרו ההורים מדרום אפריקה, בטיסה של אל־על. אחד מהטייסים בטיסה זו היה אמנון הליבני.26 משפחת הליבני גרה ברמת השרון בשכונת הטייסים נווה רום, לא רחוק מביתנו. אמנון ורעייתו תרצה היו בחוג הידידים של הוריי, ולי היה קשר טוב עם בנם ארז, שהיה צעיר ממני בשנה, ושיחד נהגנו לנסוע על אופנוע ההונדה־50 שלו למועדון גדנ“ע־אוויר בקריה. אמנון שמע על יציאתי הצפויה לארצות הברית, ומשפגש את הוריי על המטוס, בישר להם את הידיעה המרעישה לגבי נסיעתי
הצפויה. כשפגשתי את ההורים, עם שובם הביתה, מצאתי אותם נרגשים ומודאגים. מצד אחד,
שמחו בשמחתי על כי נבחרתי לצאת לקורס בארצות הברית. מצד שני, התמלאו דאגה מפני הנתק הארוך הצפוי להם ממני, שכמותו לא חוו בעבר.
"מה תרצה לקבל למתנת פרידה?" שאלה אותי אימא. "יומן", השבתי לה. הרגשתי שאם אני יוצא לתקופה כה ארוכה מהבית, ולמשימה כה חשובה בחיי, ראוי
שאנהל יומן של החוויות שלי. חיפשתי בחנויות יומן לטעמי, ורכשתי אחד שמצא חן בעיניי, בכריכה בצבע חום בהיר עם דפים לבנים. העברתי אותו לאבא כדי שיוסיף לו דברי הקדשה. יום לפני הנסיעה, ב־29 ביולי, כשנפרדתי מהמשפחה, קיבלתי את היומן,
והתרגשתי לקרוא את ברכת הפרידה של ההורים: לתרי בננו היקר,
בצאתך לבקש לך כנפיים להרקיע לשחקים, ברכתנו ותפילתנו: תהיינה המראותיך קלות, נסיקותיך מעפילות, ונחיתותיך רכות; בצפותך על הסובב אותך מרום שחקים,
26 אמנון הליבני היה מפקד טייסת 120 — טייסת התובלה הכבדה של חיל־האוויר. במבצע "יונתן", ב־4 ביולי 1976, היה קברניט מילואים שהטיס את מטוס הקרנף שבו פונו החטופים מאנטבה בחזרה לישראל. ראו: .http://amnon-halivni.com
132
