Page 139 - Preview
P. 139
139
חנויות BX (קיצור של Base Exchange — חנות כולבו ענקית, דומה לשק"ם) Commissary (חנות סופרמרקט גדולה), ופה ושם היו פזורים בתי קפה ובתי אוכל פיקנטי. בבסיס היו גם שלושה קווי אוטובוס, שירות מוניות, ומוזיאון אווירי, ובין כל אלו היו מרחבים אין־סופיים
של דשא ירוק. כל המשתלמים הזרים קיבלו סימני זיהוי אותם נדרשו לענוד על דש כיס החולצה.
הראשון היה סמל ה־DLI. השני היה תג שם כחול שבו צוינו סימן הדרגה ושם משפחתו של המשתלם, והארץ ממנה בא. ציון הדרגה נעשה בקוד מוסכם ואחיד שאפשר להבין מה דרגתו של המשתלם, מבלי שיהיה צורך ללמוד מה המשמעות של סימני הדרגה הייחודיים לכל מדינה ומדינה. כך, לדוגמה, סמל קיבל את הסימון E(E3, לציון Enlisted, כלומר חוגר, ו־3 לציון הדרגה השלישית בסולם דרגות החוגרים, שהיא סמל), בעוד שסג"מ זכה לסימון O1א(O, לציון Officer, קצין, ו־1 לציון הדרגה הראשונה בסולם דרגות הקצונה). אנו,
פרחי הטיס, קיבלנו את הסימון ACא(Air Cadet). פגישה ראשונה עם מפקדי החדש
בשעות אחר הצוהריים נפגשתי בבניין המנהלה הראשי של ה־ELS עם מפקדי החדש — סרן רענן אלרן, שהגיע לפגישת עבודה עם גורמי בית הספר, ולפגישת תדריך ראשוני איתי. בשיחה עימו התחוורה לי הסיבה לשליחתי לקורס אנגלית בלאקלנד שבטקסס, ולא ישירות לקורס הטיס שנודע לי כי יתקיים בבסיס הצבא האמריקני בפורט ראקר שבאלבמה. גל המשתלמים שנשלחו לפני כלל 20 פרחי טיס שנשלחו בחמש קבוצות של ארבעה חניכים, בהפרשים של שבועיים בין קבוצה לקבוצה (להלן — "העשרים הראשונים"). מביניהם, רק הרביעייה האחרונה, שחבריה הוציאו את הציונים הנמוכים ביותר במבחני ה־ECL שנערכו בשגרירות האמריקנית בתל־אביב, נשלחו ללימודי אנגלית בלאקלנד, שלב מקדים לקליטתם בקורס הטיס בפורט ראקר. לאור קשיי השפה בה נתקלו חניכי הקבוצות הראשונות שהגיעו לקורס הטיס, הוחלט שכל פרחי הטיס שיישלחו להשתלמות בארצות הברית, יעברו תחילה לימודי אנגלית בלאקלנד, ללא יוצא מהכלל, ורק לאחר מכן ימשיכו לפורט ראקר. אני הייתי פ"ט מס' 21 במניין היוצאים לקורס הטיס בארצות הברית,
והראשון שפתח את גל החניכים החדש, שהחלטה זו חלה עליהם. השיחה שלי עם סרן אלרן הייתה קצרה, מכיוון שנדרשתי לעבור למגורים במקום אחר
בבסיס, באזור המוקצה ללימודי ה־Specialized English, כפי שעוד יסופר. בערב, נפגשנו בשנית במועדון הקצינים לארוחת ערב טובה, במהלכה גלגלנו שיחה נעימה. הוא סיפר לי על עצמו, על אופי החיים והלימודים של חבורת פרחי הטיס שכבר הייתה בפורט ראקר, ועל הבעיות שעימן התמודדו. הוא אף שיתף אותי בלבטים שלו לגבי צורת העבודה בעתיד. אני סיפרתי על עצמי ועל ההיסטוריה הקצרה שלי. כשסיימנו את הארוחה ניגשנו לחדרו ב־VOQא(Visiting Officers’ Quarters). הייתי המום מהפאר שניגלה לעיניי. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי סוויטה מהי: סלון גדול, חדר שינה מרווח, שירותים ומקלחת צמודים וטלוויזיה צבעונית. חשבתי בליבי שלא הייתי מתנגד לגור בתנאים שכאלו, שהיו טובים
בהרבה מאלו שהיו במגורים שהוקצו לי!
