Page 141 - Preview
P. 141
141
במגורים שוכנו שני חניכים בחדר, והדבר לא מצא חן בעיניי כלל ועיקר. ביקשתי שיתנו לי חדר לבד מסיבות פוליטיות. ליתר ביטחון הוספתי טענה שבעוד מספר ימים עתיד להצטרף אליי חניך ישראלי נוסף. אבל, הסמל התורן סירב להיענות לבקשתי, נתן בידי
מפתח לחדר כלשהו, ושלח אותי לדרכי. צעדתי לעבר הבניין שבו היה חדרי המיועד, כשאני נושא את מזוודתי הכבדה וכולי מזיע
ט
מהחום. כשהגעתי לבניין, עליתי לחדר שהוקצה לי בקומה השנייה, ושם נכונה לי הפתעה לא נעימה. הסתבר שבן זוגי לחדר אינו אלא סרן סעודי. לאחר שהבחין שאני פרח טיס מישראל, הסביר לי שלא אוכל להיות שותפו לחדר. ניסיתי לשכנע אותו שייגש איתי לבניין המנהלה, אך הוא לא רצה לשמוע מכך. אמרתי לו שאין לי שום דבר נגדו והוא השיב לי
!How can you live with me? I’m an Arab! I’m your enemy. לא שעו הפצרותיי,
והוא סירב לבוא עימי לבניין המנהלה להסדיר את הנושא. בסוף נעתר לגשת עימי לטלפון שבחדר ההמתנה שהיה בין שני אגפי הבניין. הוא טילפן למשרד המנהלה ולא חסך חרון אפו מהם. כשסיים, העביר לי את השפופרת, והאחראי בצידו השני של הקו ביקש ממני
לחזור לבניין המנהלה, בהבטחה שיסדר לי חדר אחר. כשחזרתי לבניין המנהלה, ניגש האחראי ללוח מפתחות החדרים והסיר ממנו מפתח של
חדר אחר. "אתה רואה, העובדה שיש כאן את המפתח השני היא עדות שהחדר הזה ריק", אמר. אבל, הוא סירב לבקשתי להתחייב שלא להכניס לשם חניך אחר, בשלב מאוחר יותר.
אני ליד שלט ההכוונה שליד ה־locator
יצאתי למסע לעבר הבניין החדש, כשהמפתח בכיסי. עייפותי המתגברת נתנה לי תחושה שהמזוודה נעשתה כבדה מרגע לרגע. עליתי מיוזע לחדר החדש שבקומה השנייה, והופ — הפתעה! החדר אינו ריק, ויש בו לא פחות ולא יותר מאשר סרן סעודי אחר. כשהבחין שעל תג השם הופיעה המילה Israel, החל מבטו לירוק אש, ואני הבנתי שאין סיכוי להידברות
באותו מטבע לשון, אך הוסיף:
