Page 143 - Preview
P. 143
143
ושעתיים הוקדשו להאזנה לסלילים המוקלטים — סליל לכל אחד מפרקי החומר הנלמד.
צעדי קליטה ראשונים
r
בשבוע הראשון בלאקלנד המשכתי בטיפול במנהלות השונות הקשורות לתהליך קליטתי. פתחתי חשבון שיקים בבנק שבבסיס, והפקדתי בו 967.50 דולר, שהיו סך המשכורת הראשונה שקיבלתי מאלרן, ויתרת המזומנים שהיו בכיסי. במרכז חלוקת הדואר, ה־PSC
(Postal Service Center) הקצו לי תיבת דואר וכתובת לקבלת דברי דואר. רכשתי חבילה של איגרות אוויר, ובסוף השבוע כתבתי למשפחה שלוש איגרות שכללו את סיפור חוויותיי מהשבוע הראשון בלאקלנד. על גבן רשמתי את כתובתי החדשה: AC Chelouche .Evyatar, PSC 3 Box no. 366946 )Israel(, Lackland A.F.B., Texas 78236, USA לאחר שקיבלתי את כרטיס ה־ID יכולתי להתחיל להשתמש בשירותי הבסיס השונים, ובכלל זה לקנות ב־BX וב־Commissary. קניתי כמה מצרכי מזון בסיסיים ופחיות של Hawaiian Punch (משקה שאהבתי עוד מתקופת ילדותי ביוגוסלביה), כדי למלא את המקרר שבחדרי. היה עליי לדאוג לכביסה שלי בכוחות עצמי, דבר שלא עשיתי מימיי. בעומדי נבוך מול המדפים העמוסים בשפע מוצרי הכביסה שבחנות הענקית, אישה חביבה שהבחינה במבוכתי, ניגשה אליי והתנדבה לסייע לי. היא הסבירה לי איזה חומר כביסה כדאי לרכוש ולימדה אותי משהו שלא ידעתי קודם לכן: קיים ספריי מיוחד שאותו מרססים על צווארוני החולצות, לפני שמטילים אותן למכונת הכביסה. הידד — מצאתי את
הפתרון להסרת הפס השחור! החדר שלי במגורי רס"ן ומעלה היה מצויד במזגן ומקרר, ומדי יום, מנקה בעלת חזות
יפנית הייתה מסדרת אותו. היה זה שיפור מדהים לעומת תנאי המגורים שהיו לי עד זמן קצר לפני כן בבית הספר לטיסה: מבנה פריקאסט של שלב המכין, כשבחדר שהוקצה לכיתה שלי גרו כ־12 חניכים שישנו במיטות קומתיים!
את הארוחות אכלתי בחדר אוכל של חניכי שלב ה־Specialized. על הארוחות שילמנו סכום סמלי: רק 75 סנט לארוחת בוקר, ו־1.20 דולר לארוחת צוהריים או ערב. אבל היה הבדל משמעותי אחר בין הארוחות בלאקלד לאלו שזכינו להן בחצרים וזהו ההבדל באיכות המזון! האוכל היה טעים מאוד, היה מצוי בשפע ויכולנו לקנח כל ארוחה במנת גלידה. חדר האוכל היה המקום בו פגשתי את המשתלמים מהמדינות האחרות ששלחו את חייליהן להשתלמות בארצות הברית. אם לומר את האמת היה זה לא נעים במיוחד לשבת לבד, במרחק קטן משולחנות בהם ישבו פרחי טיס וטייסים ממדינות אויב כמו סעודיה, כווית וירדן. זו הסיבה שהשתדלתי להגיע לארוחות בלוויית עמיתיי לכיתה — הקצינים מאתיופיה
ונורבגיה. את סוף השבוע הראשון שלי בלאקלנד העברתי בכיף בחברות שונות. בשבת הצטרפתי
למשפחות הקצינים הישראלים תמיר, זהר וחרמש, ויחד עימם נסעתי ליום טיול בו ביקרנו בחוות הנשיא ג'ונסון (LBJ Ranch) ובאוסטין (Austin) בירת טקסס. נסענו בכבישים צדדיים וכך יכולתי להתוודע לראשונה לנוף ה־country הטקסני. למוחרת ביום א' הוזמנתי לביתו של המדריך סקוט האנטלי להשתתף ב"ארוחה ליד הבריכה". היו שם תלמידים שלו
