Page 170 - Preview
P. 170
ביום ב', ה־24 בנובמבר כשהגענו בבוקר לטייסת הופתענו לראות את אלרן מסתובב שם. הסתבר שבא לטוס עימנו, החניכים הישראלים. אילן עלה לטוס עימו ראשון, ואני נסעתי באוטובוס לשדה המשנה ָא ֶלן (Allen) ביחד עם שאר חניכי הפירט השני, לחכות לחילוף
חניכים ולתורי לטוס. חיכיתי דרוך במגדל הפיקוח. לאחר כשעה וחצי נכנס ה־55–TH עם אלרן ואזרחי להקפה. מה גדולה הייתה תדהמתי
כשראיתי שטסו ללא דלתות. כל יתר המדריכים הרכיבו דלתות כנגד הקור — רק אלרן לא! המחשבה על הקור שמחכה לי בטיסה העבירה צמרמורת בגופי. התבוננתי בשניים מבצעים אוטורוטציות למסלול. משסיימו, לקחתי את המסוק לגיחת סולו קצרה, שלאחריה ָנ ַח ִתּי לאסוף את אלרן לדואל, ובסיומו טסנו חזרה להאנצ'י. הרוח הקרה שחדרה לתא הטייס גרמה לי להיות קפוא על ההגאים ובקושי יכולתי להזיז את הראש להסתכל סביב כמו שנדרש. אלרן היה מרוצה מהביצועים של אזרחי ושלי, אבל החותם העיקרי שנותר היה הסבל מהקור. הטיסה ללא דלתות הפכה לשיחת היום בקרב המדריכים ואנשי התחזוקה,
והישראלים "המשוגעים" הפכו לשם דבר.
מפגש עם סטודנטים יהודים ב־FSU
סופי השבוע שלנו היו מוקדשים לפנאי, ומי שלא היה עסוק בלימוד לבחינה כלשהי היה טרוד באיך להעביר את הזמן באופן מעניין וחווייתי. אינני זוכר למי מגיע הקרדיט על היוזמה, אבל באחד מסופי השבוע יצאנו, כל קהילת פרחי הטיס הישראלים שהיו בפורט ראקר באותה עת, כ־21 במספר, למפגש עם סטודנטים יהודים הפעילים במרכז "הלל",
שלמדו ב־Florida State University( FSU) בטלהאסי (Tallahassee), בירת פלורידה. יצאנו לדרך ביום ו' ה־7 בנובמבר אחר הצוהריים בשיירה של שש מכוניות. טעות בניווט של הרכב המוביל והפרשי זמן של שעה לרעתנו, הביאו לכך שארוחת הערב המושקעת
שהייתה אמורה להתחיל בשעה שמונה וחצי בערב נפתחה רק לאחר אחת־עשרה בלילה. את שני הלילות בילינו אצל מיכל, נערה מלאת חיים ומשוגעת על ישראל שביחד עם חברתה לדירה בוני, עשתה הכול כדי שיהיה שמח. עליצותה ושמחת החיים שלה הרשימו
אותי במיוחד, והיו הפוגה מרעננת בשגרה המובנית של קורס הטיס. בשבת בערב יצאנו כולנו ביחד לראות את הצגת המחזמר "אוקלהומה" שנערכה בקמפוס.
השחקנים היו אנשי חוגי הדרמה והריקוד שבאוניברסיטה. המחזמר המפורסם, פרי יצירתם של רוג'רס והמרשטיין זכה להצלחה קופתית מסחררת והסרט שלו קטף בשנת 1955 את פרס האוסקר. לנו, הישראלים, עלילת הרומן בין גיבורי הסיפור, הבוקר קרלי ובת החווה לורי, דיברה פחות, ומצאתי עצמי משתעמם בקטעים מסוימים ומחכה בקוצר רוח לסיום האירוע. כשזה קרה, עברנו למועדון בבניין אחר וערכנו ערב מרגש של ריקודי עם ישראליים
לצלילי הגיטרה של עופר ניר (אחד מפרחי הטיס הישראלים) ותקליט כלשהו. הצלחת המפגש עם הסטודנטים היהודיים מטלהאסי השאיר טעם של עוד. שבוע מאוחר יותר, הם הגיעו אלינו לביקור גומלין, בפורט ראקר. ביום שישי נאספנו כמה חבר'ה,
טיסה עם אלרן
170
