Page 171 - Preview
P. 171
171
ואני בתוכם, בבית משפחת אלרן, להכין סלטים לארוחת הערב המשותפת. הכנו סלט ירקות בכמות שלא הייתה מביישת שני גדודים, סלט חצילים (ללא טחינה — כי לא הייתה בנמצא...) וסלט טונה. בשמונה בערב התכנסנו שוב בביתו של אלרן להמתין לאורחים מטלהאסי, אך אלו בוששו להגיע. לאחר שעתיים מורטות עצבים, הם סוף־סוף הגיעו, והתנפלנו על האוכל מאחר שהיינו מורעבים לגמרי. לאחר ששבענו, פתחנו בערב של שירה בציבור, כשעופר ניר, מצידנו, ונערה בשם וונדי, מצידם, מלווים בגיטרות. פרשתי מוקדם
בגלל עייפות, ובדיעבד הסתבר שהריקודים נמשכו עד 3 בבוקר! לאחר השכמה מאוחרת, התכנסנו לבראנץ' של שבת בבית משפחת אלרן. חיכתה לנו
שם ארוחה מרשימה בכמות ובמבחר המזון שבה. רונית אלרן קנתה לחם אפוי כמו בארץ (במקום הלחם הרגיל שאנו אוכלים שדומה בטעמו לצמר גפן...) ויחד עם שכבות של גבינת קוטג', חביתות ועגבניות אכלתי את אחת מארוחות הבוקר הטעימות בחיי. לקראת צוהריים נסענו כולם לחוף Engineer Beach שבאגם שהיה בתוך הבסיס, והעברנו את הזמן במשחקי ספורט טבלאי נוסח הגיבוש. בערב התכנסנו שוב בבית משפחת אלרן לארוחת BBQ, שהמסמר שלה היה פלאפל אמיתי — בפיתות, חומוס, סלט ירקות וחמוצים. החבר'ה מטלהאסי נהנו מאוד, ובאמת עטפנו אותם באווירה ישראלית לכל אורך היום. נוצרו כמה חברויות בין פרחי הטיס לבנות "הלל", והפרידה ביום א' הייתה מלווה בהתנשקויות
והשבעות לכתוב ולטלפן.
הטלפון
היה לי טלפון פרטי בחדר. מכיוון שהוצאותינו היו נמוכות, והצלחנו לחסוך את מרבית האש"ל שקיבלנו, החלטתי לשאת בהוצאה של שמירת הקשר הטלפוני עם בני המשפחה, וזאת מכיוון שידעתי כמה יקרות הן השיחות מהארץ לחו"ל. באיגרת אוויר מה־23 בספטמבר
1975 הודעתי למשפחה איך עליהם להיערך לקראת השיחה עימי:
מספר הטלפון שלי בחדר הוא 6960—255 (205). אני מתכונן לטלפן אליכם ביום שלישי ה־3 באוקטובר בערב (בוקר אצלנו). אעשה את השיחה –Station–to
Station כי זה זול יותר בכמה דולרים47 אז כדאי שכולכם תשתדלו להיות בבית. כדי לא לאבד זמן בטלפון תתחילו לרשום ראשי פרקים של כל מה שאתם רוצים לספר ולשאול (כדי לחסוך בשאלות מיותרות כמו: מה נשמע אצלך ואיך אתה מרגיש).
רציתי לדבר עם כל בני המשפחה אולם התיאום המוקדם לא תמיד הצליח להבטיח שאתפוס את כולם בבית. החמקמק מבני המשפחה היה אחי הבכור יואב. באיגרת אוויר מה־23 בנובמבר 1975 כתבתי:
47 בשיחות station—to—staion החיוב היה מתחיל מהרגע שהצד השני הרים את האפרכסת. התעריף היה 2.25$ לדקה, או 20$ לשמונה דקות שיחה. החיסרון בשיטה זו היה שלא היה ביטחון שכל בני המשפחה יהיו בבית בשעת ביצוע החיוג, ולכן בוצע התאום המוקדם. האלטרנטיבה, היקרה יותר, הייתה שיחות person—to—person שבהן החיוב היה מתחיל רק לאחר שהמרכזייה קיבלה אישור מהצד השני, שהאדם
המבוקש אכן נמצא ויכול לקבל את השיחה.
