Page 238 - Preview
P. 238
כנפי צניחה, אותן הם עונדים מעל לכיס הימיני של חולצת המדים שלהם. את קורס הצניחה "פספסתי" מכיוון שנשלחתי להשלים את קורס הטיס שלי בפורט ראקר. כך נותרתי ללא ניסיון כלשהו בצניחות מהאוויר. מה רבה הייתה הפתעתי, כשהתחוור לי במהלך הקא"מ שבתוכנית ההכשרה שלנו קיים מתאר "כתף" שדורש טיסה עם מצנחים. היה זה מתאר שבו מופעלת מערכת לוחמה אלקטרונית מהמסוק. גובה הטיסה במתאר זה היה 6000 רגל, ובגלל הגובה הרב נדרשנו לרכוס מצנחי גב, למקרה שנצטרך לנטוש את המסוק באוויר. הגם שהפעולה הנדרשת לביצוע השלכה בחירום של דלת תא־הטייס הייתה ברורה לי, המחשבה שאאלץ לקפוץ ראש מתוך המסוק ולהפעיל את המצנח בצניחה חופשית, וזאת מבלי שאי־פעם חוויתי פתיחתה של חופת מצנח מעל ראשי, לא הייתה מרנינה במיוחד. ספרות מקצועית לא הייתה בנושא זה, והשאלה המטרידה איך במהלך נטישה כזו אמנע
ממצב שראשי יפגוש את אחד מלהבי הרוטור המסתובב נותרה ללא מענה. באחד הימים התרחש בטייסת אירוע בטיחותי חמור. רפי פרץ, אחד החניכים מבוגרי פורט ראקר, גילה סימנים של בריחת גריז באזור ציר ההנעה הראשי, בעת שביצע בדיקות חיצוניות על גג המסוק. בדיקה זו הייתה בדיקה שגרתית בפורט ראקר, אך לא הייתה כלולה בנוהל הבדיקות בארץ. כשהסב רפי את תשומת הלב של צוות הקרקע לתופעה, הוא זכה לתגובה שהנושא אינו חמור, והבעיה לא טופלה. הוא המריא לטיסה ביחד עם המדריך סגן ראובן גרסטל ובמהלכה ציר ההנעה הראשי נגזר. צוות המסוק ביצע נחיתת אונס ובנחיתה התהפך המסוק על צידו. מאותו היום השתנתה האווירה בטייסת. הטייסים בוגרי קורס הטיס בארץ, כמו גם צוות הקרקע של הטייסת, התייחסו ביתר כבוד ורצינות, לבדיקות החיצוניות המדוקדקות יותר שביצעו הטייסים בוגרי הקורס בפורט ראקר. החלטות ועדת
החקירה שהוקמה לחקירת התאונה הביאו לכך שהבדיקה הזו הוכנסה לבד"ח.
הזנקה מבצעית ראשונה
לקראת אמצע הקא"מ הוסמכתי לטייס משנה מבצעי. המשמעות הייתה שמאותו שלב יכולתי לטוס במשימות מבצעיות ולהיות טייס משנה תורן בצוות הכוננות החילית של הטייסת. לא עבר זמן רב, והזדמנה לי ההזנקה הראשונה. ב־27 באוקטובר 1976 הייתי תורן בצוות עם קברניט מילואים ותיק, רס"ן יאיר בן־שפר והמכונאי המוטס סמל דוד קרויז. עם הישמע סירנת ההזנקה, מיהרנו לחדר המבצעים של הטייסת שם קיבלנו דיווח על פצועים באחד המטווחים מדרום לחצרים. התברר כי במהלך תרגיל שביצעו חבלנים אחד המטענים שהניחו לא התפוצץ. כשהחבלנים ניגשו אל המטען לבדוק מה קרה, אירע הפיצוץ, ושלושה חיילים נפגעו. סימנתי על מפת ההזנקות שלי את נקודת הפינוי, ורצתי החוצה לעבר עמדת ההזנקה, שם עמד מסוק מס' 73, שהיה מסוק הכוננות באותו היום.
דוד קרויז, כבר המתין ליד המסוק. נקשרתי בכיסא שמאל. לאחר שווידאתי שלהב המסוק משוחרר, ביקשתי מהמכונאי
אישור להניע. משזה ניתן לי, הנעתי את המסוק ופתחתי מצערת עד הסוף, כדי שהרוטור יגיע לסל"ד מלא המתאים להמראה. זמן קצר לאחר מכן הגיע בן־שפר. הוא נקשר בכיסא ימין ולקח ממני את ההגאים. סגרנו דלתות, ובן שפר העלה את המסוק לריחוף והסיע
238
