Page 260 - Preview
P. 260
בדפי ההיסטוריה של המאבק שלנו על קיומנו נרשם פרק נוסף. בלונדון התרחשה תקיפת מחבלים על מטרה ישראלית, ולאחריה באה תגובה תקיפה של צה"ל נגד מטרות מחבלים בלבנון. הרוגים ופצועים נמנו בשני הצדדים.
צוות טיסה 016 חוזר לארץ. שלישית מימין — יולי כהן עם היד החבושה. מאחוריה מנכ"ל אל־על, מוטי הוד (באדיבות ארכיון אל־על)
מה שלא רשמתי בספר הטיסות, הוא הסיפור המייחד גיחה זו עבורי יותר מכל הגיחות האחרות שביצעתי: זוהי עובדת הרקע המשפחתי המשותף לדיילת יעל (יולי) כהן, שנפגעה בהתקפת המחבלים בלונדון, ולשני טייסים שנטלו חלק בפעולת התגמול של צה"ל: רמי אברהמי, טייס אחד הכפירים התוקפים, ואני, קברניט של אנפת כוננות החיט"ן. שלושתנו
נמנים עם צאצאיהם של אהרן ושרה שלוש.
יציאה להדרכה
לקראת סוף שנת השירות השנייה בטייסת, עלתה השאלה באשר לצעד הבא בקריירת הטיס שלי. על הפרק היו שתי אפשרויות תיאורטיות: האחת, מעבר ליסעורים. השנייה, יציאה לקורס מדריכי טיסה בחצרים. אינני זוכר אם התייעצו עימנו לגבי השיבוץ העתידי, אבל העדפתי האישית באותה עת הייתה לעבור להדרכה. כשהודיע לי מפקד הטייסת, סא"ל יוסי טרון, שאצא לקורס מדריכי מסוקים בבית הספר לטיסה, שמחתי על כך מאוד. לקראת סוף נובמבר 1978, נערך אירוע סיכום התקופה, ובמהלכו נפרדה הטייסת מהעוזבים אותה. הנוהג באותה עת היה שהעוזבים מקבלים מהטייסת תשורה: תמונה של אנפה, בצרוף הקדשה וסמל הטייסת. הזדמנתי למשרדו של שליש הטייסת, כשזה הביא את התמונות שהודפסו בגף צילום בבסיס. הייתה ביניהן אחת שמצאתי שמייצגת, יותר מהאחרות, את הטיסות שלי במהלך השנתיים שחלפו. הייתה זו תמונה של אנפה, על רקע כפר ערבי בשטחים. ביקשתי מהשליש שידאג לכך שאקבל את התמונה הזו, והוא מילא
את בקשתי.
260
