Page 261 - Preview
P. 261
261
בשבוע שלאחר אירוע הפרידה, מצאתי את עצמי חוזר לחצרים בפעם השלישית בקריירה שלי.
אנפה במהלך ניווט נמוך בשטחים
מתובלה לרמטכ"ל לרסיטל בהיכל
בטיסות התובלה הרבות שביצענו, היו לא אחת הזדמנויות להטסת טרמפיסטים בין הבסיסים, בעיקר בדרך חזור מהמשימה. שיקול הדעת, האם להטיס ואת מי להטיס, היה של הקברניט בלבד. העניין היה חוקי לגמרי, כל עוד הוקפד על הנהלים של רישום שמות
הנוסעים בגף תובלות. ב־19 בדצמבר 1978, קיבלתי משימה להטיס את הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן, משדה דב
למנחת גיבור, שליד קריית־שמונה. על פי הפ.מ., הייתי מתוכנן להשאיר אותו ואת פמלייתו בצפון, ולחזור משם ללא נוסעים לבסיס.
בגלל המרחק, נאלצתי לתדלק בדרך חזור, ובחרתי לעשות זאת ברמת־דוד. הסיבה לכך הייתה פשוטה: חברתי רותי, שירתה באותה עת כפקידת מבצעים בטייסת 69, הלא היא טייסת "הפטישים" המפורסמת, שהייתה מצוידת באותה עת במטוסי קורנס (פנטום II). היו לי שני כרטיסי חינם לרסיטל של חג'ידאקיס בהיכל התרבות ורקחתי את התוכנית הבאה: אאסוף את רותי בדרך חזור מהמשימה, ובאמצעות רכב ת"ש (תנאי שירות)100 שאזמין
מבעוד מועד, ניסע ביחד מתל־נוף להיכל התרבות. התובלה בוצעה כפי שהיה מתוכנן. הורדתי את הרמטכ"ל ופמלייתו במנחת גיבור, וטסתי
לתדלוק ברמת־דוד. בדרך כיילתי את ערוץ הטייסת של רותי ברדיו האדום, וביצעתי כמה בדיקות קשר, כדי לרמוז לה שאני בדרך. נחתנו ברמת־דוד, ברחבה ליד גף תובלות. בזמן
100 בכל טייסת היו מספר רכבים שהטייסים יכלו לקבל לצורך נסיעות פרטיות. ניהול ההזמנות ומעקב אחרי חלוקה צודקת בוצע על־ידי גף מבצעים.
