Page 280 - Preview
P. 280
"שלוש, אתה בוורטיגו" ענה לי טייס המשנה. ורטיגו? אני בוורטיגו? העפתי מבט מהיר למכשירי הטיסה ושוב החוצה, ואז הבנתי.
"הקרנף" היה לא אחר מאשר הנט"ק עצמה, שבגלל ההטיה במהלך הפנייה נראתה לי כאילו "טסה בשמיים". התאפסתי על עצמי במהירות. הוורטיגו נמשך זמן קצר ביותר, שניות בודדות. אולי שתיים או שלוש שניות, לכל היותר. לאחר שחזרתי לעצמי, המשכתי את האימון כרגיל, תוך תשומת לב רבה יותר לבצע את הפניות בעדינות, וערנות מוגברת לזיהוי
נכון של אורות הספינה במרחב.
מדריך בטייסת 123
באפריל 1980, בתחילת תקופת ההדרכה הרביעית, הוחלט להעביר אותי למשך תקופה אחת, להדריך בקא"מ ובקורס הקברניטים של טייסת 123. מאוד לא שמחתי מהעניין, ואפילו כעסתי, מכיוון שחששתי שצעד זה יוביל להצבה קבועה בטייסת 123, בחצרים, בעוד שאני העדפתי להמשיך לשרת בטייסת 124 בתל־נוף. בבוקר שבו היה עליי להתחיל את עבודתי בטייסת, הגעתי להליפורט, לשיחת היכרות עם סמ"ט א' של הטייסת, רס"ן אורי בן שמואל (אב"ש).116 טעון ברגשות שליליים בגלל ההצבה שלא הייתה לרוחי, נכנסתי לבניין הטייסת ונעמדתי באחת. בתוך מסדרון הכניסה, במקום שכל אחד מהנכנסים יכול לראות, נתלה שלט שזו הייתה לשונו: "לעולם לא תקבל הזדמנות שנייה להשאיר רושם ראשוני טוב". הרגשתי כמי שניחת על ראשו פטיש 5 ק"ג. בבת אחת הבנתי שהגעתי למקום
עם גישה לא נכונה, ושעליי לשנות את יחסי לעניין ההצבה מקצה לקצה. פניתי ימינה במסדרון, ופסעתי עוד כעשרים צעדים עד למשרדו של אב"ש. כשנכנסתי,
הייתי כבר "בראש אחר". הספקתי להיטען בגישה חיובית, ובהחלטה לתת את מיטבי. למעשה, תקופת ההדרכה בטייסת 123 הייתה פסק זמן מצוין מהשגרה המונוטונית של ההדרכה בראשוני מסוקים. היו לה כמה יתרונות בולטים. ראשית, לא היה בה מרכיב מיון, וכל תשומת הלב הופנתה להדרכה נטו. שנית, תוכנית האימונים המבצעיים הייתה מעניינת לאין ערוך מזו שבראשוני. מאחר שהחניכים כבר היו מנוסים על אנפה, לא נדרשנו לאמן אותם בטיסות הסבה. כבר מהיום הראשון התחלנו לטוס את סילבוס ההדרכה המבצעית שכללה: תרגילי שת"פ, אימוני נחיתה בחרמון, תרגילי הזנקות, מרדף, התחמקות ממיירט, מתלה מטען וניווט ים. בין לבין ביצענו גם טיסות הדרכה לשיפור יכולת החניכים בנושאי טיסה בסיסיים כמו: הטסת נווטים, מבנה נמוך ומבנה מכונס, ואימוני טיסה בלילה — הקפות
לטרפז, נחיתות לל"ס בלילה חשוך ונחיתות בליל ירח. ב־21 ביולי 1980 יצאתי לטיסת אימון שת"פ בהטסת מתלה מטען, באזור מדרום מערב
לחצרים. איתי בצוות היו טייס המשנה סג"מ יונתן קרני והמכונאי המוטס סרן משה שניר. פתאום שמעתי בקשר:
"נטישה, נטישה, נטישה". הרגע שכל טייס מסוק חילוץ מתאמן לקראתו הגיע. יש טייס באוויר, תלוי על מצנחו,
ועכשיו נדרש לחוש לעזרתו. סיוע לצוות־אוויר שנטש היא משימה ברמת חשיבות עליונה,
116 רס"ן אורי בן שמואל (אב"ש) נפל במלחמת שלום הגליל. ראו להלן.
280
