Page 281 - Preview
P. 281
281
המצדיקה הפסקה של טיסות אימונים רגילות. למרות שידעתי שיוזנק מסוק הכוננות החילית מחצרים, החלטתי להפסיק את המשימה שלנו, ולחוש לעבר הנוטש.
פרץ אדרנלין עבר בגופי. חטפתי את ההגאים מהחניך, ועליתי על הקשר עם הבקרה: "אנפה באזור קציעות — תן לי כיוון לנוטש", ביקשתי מהבקרה.
מזכרת מתקופת ההדרכה בט' 123 – אנפה על רקע החרמון
פניתי לכיוון שהבקר נתן לי, וטסתי במהירות מרבית לנקודת הנטישה. התבייתנו לשידור של הטייס על הרינה, ולאחר מספר דקות נחתנו לידו. שמחנו לראות שהוא בריא ושלם. בקשר שמענו את מסוק הכוננות החילית מתקרב. מכיוון שלא היה לנו צוות רפואי, חיכינו ליד הטייס שנטש עד להגעתו של מסוק הכוננות, אשר אסף את הנוטש והטיסו בחזרה לחצרים.117 לאחר שהדרמה באה לסיומה, שבנו על עקבותינו להשלמת משימת תרגיל
הטסת מתלה המטען, שהופסקה בעיצומה. באותה תקופה התקיימה תחרות מסוימת בין שתי טייסות האנפה על הילת המבצעיות.
באופן טבעי, טייסת 124 הובילה בתחום זה, מאחר שלא היה לה את עומס העבודה שכרוך בהרצת קורס הקא"מ. ברם, המפקדים במטה ניסו לתת גם לטייסת האחות מחצרים לטעום גיחות מעבר לקו.
מעשה שהיה כך היה: יום אחד ירדה פקודה לשתי הטייסות, לביצוע מתאר מבצעי "דרך חובבים", בשמי הלבנון. לא יצא לי להתנסות בגיחה זו, ורציתי מאוד לעבור את טבילת האש הראשונה. התלבטתי האם למהר לטייסת שלי בתל־נוף, ולטוס איתם, או להישאר בחצרים, ולטוס באחד ממסוקי טייסת האחות. גאוות היחידה הכריעה, ונסעתי לתל־ נוף, כדי לטוס את הגיחה המבצעית עם צוות מטייסת־האם שלי. למגינת ליבי, לקראת ערב, בוטלה השתתפות טייסת 124 במבצע, והוא בוצע על־ידי טייסת 123 בלבד. התברר שההימור שלי היה שגוי, ועברו עוד כמה חודשים עד שנקרתה בדרכי הזדמנות שנייה,
לטוס את המתאר המבצעי הזה.
117 הנוטש היה הטייס אברהם שמחוני מטייסת 147 שנטש מטוס עיט מס' 873 בשל אובדן כח מנוע.
