Page 31 - Preview
P. 31
31
על הקרקע ב־3.1882 אירוע יום ההולדת הופק על־ידי דודתי רותי, אחותו הצעירה של אבא, והוא התקיים בהולנד במשך שלושה ימים בין ה־11 ל־13 ביולי 1962. סבתא שושנה הגיעה מתל אביב ישירות לאמסטרדם. אנחנו עלינו על רכבת בבלגרד ונסענו במהלך שלושה ימים עד שהגענו לאמסטרדם, כשאנו ישנים בקרונות שינה במהלך נסיעת הלילה. לאירוע הגיעו בני משפחה נוספים מאירופה ומהארץ, קרובינו מצד משפחת אפלבוים. לכל המשתתפים חולקו חוברות תוכנייה מיוחדות כשעל הכריכה מופיע תרשים של ורד (Rose — שמה של
סבתי בצרפתית). הדודה רותי הייתה נשואה באותה תקופה לאוסקר ואן ליר (Oscar Van Leer), בנו של
איל התעשייה והפילנתרופ היהודי ההולנדי ברנרד ואן ליר.4 הם גרו באותה תקופה על גבי ספינה שנקראה Primula. ביום ההולדת עצמו, ה־12 ביולי, הוזמנו כל האורחים למסיבת יום הולדת בספינה, כשבתוכנית הערב — הופעה של קוסם. הייתה זו לי הפעם הראשונה
שראיתי קוסם — והתלהבתי מאוד מהקסמים שהציג בפנינו. במהלך שהותנו באמסטרדם ערכו לבאי אירוע יום ההולדת סיורים תיירותיים שונים.
סיור אחד התקיים במפעל של Van–Leer באמסטלוין. סיור נוסף היה בעיירה אוטרלו (Otterlo) במוזיאון שהציג אוסף תמונות מרשים של הצייר ואן גוך. אבל יותר מכול נחקקה בזיכרוני חוויית הסיור האווירי בשמי אמסטרדם, במטוס 3—DC. למגינת ליבם של רבים מבני המשפחה, הטיסה הייתה "קופצנית" מאוד בשל מערבולות האוויר, ושקיות ההקאה
הפכו למוצר מבוקש מאוד.
ימי לאגוס
בשלהי 1962 נתבשרנו על כך שהתפקיד הבא של אבא יהיה בארה"ב. אנו, הילדים, התלהבנו מאוד מהרעיון לנסוע למולדת ה־trick or treat. אולם, למגינת ליבה של המשפחה, המציאות השתנתה, ואבא נקרא לירושלים שם שכנעה אותו שרת החוץ גולדה מאיר לקבל
על עצמו את התפקיד של שגריר ישראל בלאגוס, בירת ניגריה. עם תום השליחות בבלגרד ביוני 1963 חזרנו לארץ, ובאוגוסט 1963 טסנו בטיסת אליטליה
דרך רומא למקום השליחות החדשה — לאגוס. איש לא הכין אותי לקראת העובדה שבארץ אפריקאית זו צבע עורם של האנשים הוא שחור. מפי אימא שמעתי את הסיפור שכשירדנו מכבש המטוס והבחנתי לראשונה באנשים כהי העור נבהלתי ופרצתי בבכי: "אימא, כל
האנשים כאן שרופים...". עוד באותו ערב זומנה לי טראומה נוספת. בביתם של זוג ישראלי שחי במקום, קלטה
אוזני את הוריי משוחחים עם המארחים על איך להגן על הילדים מפני עקיצות היתושים.
3 סיפור עלייתן של המשפחות הראשונות שהתיישבו בזמרין, היא זכרון־יעקב, ומאבקן להיאחז בקרקע, מובא בהרחבה בספרו של אביעזר שלוש: מי היה אותו אפלבּוים, עמ' 23—56.
4 על קורות משפחת ואן ליר ראו בספרו של אחיו של הדוד אוסקר — וים ואן ליר, שהיה טייס מח"ל מראשוני חיל־האוויר וממקימי חברת כימאוויר: Wim Van Leer, Time of My Life. עזבונו של האב ברנרד ואן ליר הוקדש להקמת קרן פינלתרופית, אותה ניהל בנו אוסקר ואן ליר, וכן להקמת מרכז ואן ליר בירושלים
וסינמטק ירושלים.
