Page 88 - Preview
P. 88
משנכנסתי פנימה, נפעמתי מהמראה שניגלה לעיניי: גוף המטוס היה רחב מאוד והיו בו שלושה טורים של כיסאות, ובסה"כ עשרה כיסאות לרוחב, שינוי משמעותי בהשוואה לשני טורים עם שישה מושבים בלבד שהיו בבואינג 707 המוכר. צעדנו לאורך המטוס, וירדנו מהדלת האחורית.
הייתה זו תחילתו של עידן חדש עבור חברת אל־על — ואני הייתי שם כשזה קרה!
עוברים לרמת השרון
הנסיעות היום־יומיות מירושלים לתל־אביב הקשו מאוד על אבא, ובשלב מסוים החליטו ההורים לחפש דיור חלופי למשפחה במקום קרוב יותר לתל־אביב. בסיוע משכנתה מהבנק, נקנה מגרש ברחוב למרחב 53 ברמת השרון שעליו עמדו להיבנות שתי וילות דו־משפחתיות צמודות: האחת לנו והשנייה למשפחתו של מי שהיה בעבר רמטכ“ל צה“ל
רא“ל מרדכי מקלף. הידיעה שאנו עוברים לרמת השרון נחתה עליי כרעם ביום בהיר. לא ידעתי היכן בכלל
נמצאת רמת השרון, וקיבלתי את המעבר הצפוי בצורה קשה. הייתי בכיתה ט', פעיל בצופים ובגדנ“ע־אוויר, ודי מרוצה מהמצב החברתי שלי. לא היה לי כל חשק להתנתק מזה, והמחשבה שאצטרך להשתלב בחברה חדשה העיקה עליי. שני אחיי עמדו בפני שלבים חדשיםבחייהםשהכתיבושינויטבעי:יואביעמדבפניגיוסוָשיָשיבפניהתחלהשלכיתה א'. הרגשתי, שיחסית לאחיי, נפל בחלקי לשלם מחיר גבוה יותר של התנתקות כפויה מחברה שהייתי מעורה בה. הייתה לי שיחה קשה עם ההורים בנושא זה. הבעתי באוזניהם את דאגתי מהסביבה החברתית שאני עתיד לעבור אליה. דאגה זו התבססה יותר על דעות קדומות מאשר על עובדות מוצקות. הם מצידם הסבירו לי שהמניע של אבא לעזוב את משרד החוץ, היה בעיקר להיטיב את מצבה הכלכלי של המשפחה. נאלצתי לבלוע את
הגלולה המרה, ובמהלך אוגוסט 1971 עברנו לרמת השרון. הבית החדש היה עדיין בשלבים ראשונים של בנייה, ולכן עברנו לגור בדירה שכורה
ברחוב סיני 49. הבניין היה בניין טיפוסי של שתי קומות על עמודים ובו ארבע דירות. הדירה ששכרנו הייתה בקומה ב' מצד ימין, ומחלונותיה הדרומיים נשקף נוף של כל הסביבה, שהבנייה בו הייתה רובה ככולה בנייה נמוכה.
רחל ויעקב טכורש ומשפחתם, התגוררו לא רחוק מאיתנו, ברחוב סיני 33. רחל, המכונה "פוסי", שהיא בת־דודה של אימי בהפרש דור אחד, סייעה לנו בקליטה בסביבה החדשה. הייתה לה מכרה בשם יפה און שהיה בבעלותה פרדס ברחוב שלנו, ואימא הייתה קונה ממנה תפוזים "ישר מהמטע". באחד הימים ערכו לי היכרות עם עינת, בתה של יפה, ואיתה הלכתי לפגישה ראשונה עם חבורה של נערים ונערות בני גילי, שגרו בסביבה שלנו, שנקראה "המושבה". הלכנו למרכז, שנמצא במפגש של רחוב סוקולוב עם שדרות ויצמן וביאליק, ושם נפגשנו עם החבר'ה, ויחד נסענו לרמת־גן לראות סרט. כך גיליתי שהמרכז אינו מרכז של פעילות, אלא המקום בו נמצאת תחנת האוטובוס של אגד קו מס' 531, שהפך לגורם משמעותי בחיי. כל אימת שרצינו לראות סרט חדש, היינו נפגשים במרכז ונוסעים לאחת הערים הסמוכות: תל־אביב, רמת־גן או הרצלייה. אחרי שהתרגלתי ללכת
ברגל לקולנוע במרכז העיר ירושלים, היה זה שינוי מוזר עבורי.
88
