Page 89 - Preview
P. 89
89
במהלך חודש אוגוסט 1971 חל שינוי משמעותי במשפחתנו: אחי הבכור יואב התגייס לחיל המודיעין. את הטירונות עשה בבה"ד 4, וזכורה לי אותה שבת שבה נסענו לבקרו לראשונה. פתאום ההוויה של מדים, נשק, היעדרות למשך שבועות — הפכה מוחשית מאוד עבור משפחתנו. העובדה שעתה היה לי אח חייל שימשה לי מקור לגאווה, ושתיתי בצמא את כל סיפוריו על הקורות אותו וקורות חבריו מהתיכון. לאימא, לעומת זאת, היה גיוסו של
יואב סיבה לדאגות מסוג חדש.
לימודים וחיי חברה בתקופת תיכון "השרון"
התחלתי ללמוד בכיתה י'3 בבית הספר התיכון "השרון". בית הספר היה ממוקם בין השכונות נווה־רסקו ונווה־מגן. צעדתי מדי בוקר לבית הספר, מרחק כמה קילומטרים. העניין לא נמשך זמן רב, כיוון שהוחלט לקנות לי אופניים, אינני זוכר אם היה זה ביוזמת ההורים או שאני ביקשתי. נסענו לתל־אביב, ושם באחת החנויות נרכשו עבורי זוג אופניים מתוצרת ICM בצבע ירוק. באותה תקופה היה חוק שחייב כל אחד שהחזיק אופניים להוציא רישיון. הלכתי למשרדי המועצה המקומית ותמורת סכום של שלוש לירות קיבלתי את הרישיון ואת לוחית המתכת עם מספר הרישיון אותה הצמדתי לצד האחורי של הכיסא. כך נסעתי הלוך ושוב לבית הספר, כשהילקוט מחוזק לסבל, שמעל לגלגל האחורי, באמצעות שתי
רצועות גומי נמתחות שקרסים בקצותיהן.
רשיון האופניים שלי
בניגוד לגימנסיה רחביה, שבה הייתה נהוגה תלבושת אחידה, בתיכון "השרון" באנו בלבוש חופשי, להוציא את ימי שישי שבהם חויבנו להגיע לבושים בחולצה לבנה. בהתחלה הייתי נגד הרעיון הזה, מאחר שראיתי בו סוג של כפייה דתית, על אף שכלל לא היה כזה. אבל עם
