Page 10 - book-05.7.23
P. 10
לאחר שסקרנו את מודל אפרת, והבנו את החלקים שבו, איך זה יעזור לנו להימנע מקונפליקטים ומרגשות שליליים?
הכל מתחיל מהפרשנות.
הרי, את האירוע לא ניתן לשנות. חתכו אותנו בכביש, נקודה. ברוב המוחלט של המקרים, אנו לא באמת יכולים לדעת למה האדם חתך אותנו בכביש, הרי לא עצרנו אותו בצד, ושאלנו :"למה חתכת אותי", נכון? מה שאנו עושים, זה לספר לעצמנו סיפור: שהוא אגרסיבי, שלא אכפת לו מאחרים, שהוא חושב שהכביש של אבא שלו... ואז מתעורר בנו רגש של כעס!
אך, אם נספר לעצמנו סיפור אחר, למשל: שהוא התבלבל בפנייה ואם לא היה חותך היה עושה עיקוף עצום, שחלילה קרה משהו ויש לו מקרה חירום, שאולי יש לו יולדת באוטו.... איזה רגש המחשבות הללו יפתחו אצלנו? האם בהכרח רגשות של כעס? או שנגיד לעצמנו: "אני לא יודע מה קרה לו, אבל העיקר שהכל הסתיים ללא תאונה"... ואז, יתפתח אצלנו רגש אחר. לא של כעס. וזה גם לא יהרוס לנו את כל היום. ואולי בערב כבר נשכח מזה. והתגובה שלנו תהיה שונה.
כשאני מלמדת את מודל אפר"ת, שואלים אותי כמעט תמיד:
אז רגע, אני צריך למצוא עבור הצד השני תירוץ להתנהגות שלו? אז לא, זה לא תירוץ! במקרים שאנו לא יכולים לבדוק מה הסיבה של הצד השני להתנהגות, כמו במקרה של הדוגמא, מה זה משנה מה באמת הייתה הסיבה? מה שמשנה זה מה שסיפרנו לעצמנו. הסיפור שאנו מספרים לעצמנו, הוא זה שקבע את הרגש והתגובה שלנו. ואם מה שסיפרנו לעצמנו לא נכון? אנו הרי לא יכולים לדעת את זה. אז עדיף שנספר לעצמנו סיפור, שנרגיש איתו בנוח ולא יגרום לנו לרגשות שליליים, שעלולים להרוס לנו את היום, ונשכח את כל החוויות הטובות שהיו לנו, וכל מה שנזכור זה את המקרה הקטן הזה...
נכון שזה עדיף בהרבה?
אגב, במקרים שכן ניתן לבדוק את הסיבה, אך לא באופן מיידי, כדאי לעשות את אותו דבר עד שנוכל לברר את הסיבה. למשל: שלחנו הודעה, יש וי כחול ולא ענו לנו עליה. בואו נתרגל את הסיטואציה הזו על פי מודל אפר"ת...
12
