Page 12 - Demo
P. 12
והוא ממציא1 כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו:
(ב) ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות:
(ג) ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם לויכך אין אמתתו
כאמתת אחד מהם:
(ד) הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו:
הרמב"ם מתחיל בשמו של ַה ְמּ ַצֶוּה י־ה־ו־ה, שם של מציאות - הוויה. זהו העמוד שצריכים ללמוד אותו ומתוך כך להגיע לידיעה עמוקה.
[הערה: הרמב"ם משתמש במילה 'שם' כמו בערבית שכשמתמש במילה 'יש' הוא מוסיף 'שם'.]
הנקודה העיקרית - יש מצוי ראשון. הרמב"ם אינו מדבר על מהותו של הבורא, אלא שהוא מצוי. וזה מתאים לנו, כי גם אנחנו מצויים.
הרמב"ם מציין שמשמעות ה'מצוי' היא בשלושה עניינים: א. לא רק שהוא נמצא, אלא הוא מחויב המציאות (כך הרמב"ם מכנה זאת במקומות אחרים). ב. הוא ברא את הכול, והוא ממציא את הנמצא (אותנו). ג. הכול נמצא
מאמתת המצאו.
המילה 'נמצא' חוזרת בפסקה זו שוב ושוב. הרב מציין שאומנם השורש שלה הוא מצ"א, אך השורש שממנו התפתח שורש זה הוא יצ"א.
1 ממציא – השורש מצ"א (מצוי, מציאות, מצויים) עולה מספר פעמים בפתיחת דבריו של הרמב"ם. הרב מסביר בהמשך השיעור שהיסוד הרוחני למילים אלו הוא ש'יוצא' משהו אל הפועל. הממציא חושב מחשבה שלא הייתה לפניו, ומנסה להוציא אותה אל הפועל בהמצאתו. בלי להתעמק במושגים של קדמוניותו של העולם או
חידושו, הממציא מגדיר שהעולם שאנו נמצאים בו הוא מחודש. ראה נספח א.
10 שיעור מס' 1 ֹל עוי ַסת עפ ּלם
