Page 14 - Demo
P. 14
הרמב"ם אומר לנו שאמונה קשורה למציאות, להוויה עצמה - ל'להיות'. איך אתה מאמין למשהו, איך אתה מוודא? אם אתה חי אותו, זה אומר שאתה מאמין.
לדוגמה, לאדם יש תחושת ודאות לגבי עצמו. האמונה אינה קשורה לאלוהות. האמונה היא אחת מדרכי ההשגה. כל דבר שאתה חי אותו, זה אומר שאתה מאמין בו. זוהי אמונה, לחיות את הדבר.
גם הורים הם דבר שמאמינים בו. זה ודאי שהם אבא ואימא שלך ולא צריך שכל ורגש, הרי אנחנו נשמה אחת. אם לא כן, מהיכן אתה חי?
נחזור לדברי הרמב"ם: יש שלוש מדרגות באמונה: שהוא מצוי, שכולם נמצאים ממנו, ושכולם נמצאים מאמיתת הימצאו. חיינו הם חיי ה' בנו. צריך להתרגל לזה, אדם עניו הוא מי שיודע שכל כישרונותיו הם לא הוא, אלא זה
האלוקי המתגלה בו. כי הכול חי ממנו!
חייל יהודי שהולך לקרב עבור עמו, בוודאי שהוא יהודי־ישראלי אף שאין לו הוכחות לכך.
[מה ההבדל בין מדרגה ב למדרגה ג?]. מדרגה ב- ממציאות זו התרחשה פעולת הבריאה, אבל אם הוא רק היה בורא ולא היה ממשיך להיות איתנו, לא היינו קיימים. הוא לא ברא אותנו כדי שניעלם. זהו אחד ההבדלים המרכזיים בין אמונת ישראל לאמונת אומות העולם. באמונתנו מדרגה ג – הנהגתו הקבועה את העולם – היא משמעותית, ואילו אצלם יש רק מדרגה א וב. כל הגויים שמאמינים בה' חושבים שהוא איננו קשור לפה, אלא שהוא בשמיים ורחוק ואינו מפרנס. לעומת זאת, באמונתנו הוא בכול ואין גבול לקיומו ולמציאותו, ואיננו
סוגרים אותו בשמיים אלא "מלכותו ַבּכֹּל משלה" – זו מדרגה ג.
[אז האמונה היא המפגש עם המציאות?] לא. האמונה היא מה שאני חי. אתה חי את השולחן? [לא] אז אתה לא מאמין בו. אתה מאמין במה שאתה חי, ויש קדושי עליון שמסוגלים לחיות את האחרים ואת הטבע.
12 שיעור מס' 1 ֹל עוי ַסת עפ ּלם
