Page 13 - Demo
P. 13
לכן את שלוש המשמעויות שהסביר הרמב"ם אפשר להבין לאור השורש הזה:
א. הבורא יוצא או יצא אלינו, הוא החליט להתגלות. ב. הבורא קבע שהתגלות זו תהיה בינינו, דהיינו בין הנמצאים שיימצאו
על ידו. ג. כל המשך הקיום הוא מאמיתת הימצאותו, כלומר הבורא כל הזמן
מוציא אל הפועל את מה שקורה ומפעיל את המציאות.
הרמב"ם קורא לזה 'נמצא' ובלשון התורה זה 'הוויה'. אנחנו הווים מזה שהוא התגלה ונתן לנו מציאות של הוויה. לכן אנו קוראים לו י־ה־ו־ה.
סיכום חלק א:
זו אמונתנו! שכשרצה הופיע ויצר מצויים במציאות שכל
מה שבה נמצא (הווה) ממציאותו.
[הערת העורך 2: אם נרצה להביט בכך מנקודת המבט שלנו, שלא כסדר שכתב הרמב"ם, הגדרת האמונה היא שאנו נמצאים במציאות שיש מי שהמציא אותה כשרצה בכך, ושהוא ממשיך כל העת להחזיק אותה כפי שהיא, ולכן יש לנו קשר של הוויה (חיים וקיום) עם אותו הממציא].
את זה אומר הרמב"ם שצריך ללמוד.
הרב צוקרמן רוצה להגדיר את המילה אמונה: האמונה היא ודאות. כשאדם אומר 'אמן', הוא מתכוון לומר שהדבר אמת. השורש א־מ־ן הוא אמת, כי אמת נגזרת מהשורש א־מ־נ, בתוספת ת' של צורת הנקבה מתקבלת המילה
אמנת, אך הנ' נופלת וכך התקבלה המילה אמת. צורת הרבות היא אמונות.
איך מגיעים לאותה ודאות? אם היינו חושבים שזה דרך השכל, הרי שהוא מלא סתירות ופקפוקים. הרגש סובייקטיבי עוד יותר, כי הוא חי את הדברים בצורה מורגשת, ומכיוון שהחוש מצומצם לחומר, הוא לעיתים טועה.
מה האמונה נותנת ואיך היא מגיעה לוודאות?
2 העורך - הרב דורון קולר – מסכם ועורך השיעורים מתוך ההקלטות. חיים שלי! המצאה - המציאות ולצאת 11
