Page 161 - Demo
P. 161
כשאדם מפנה לבבו מן הישן (מה שהתורה ורבותינו קבעו ועשו), סימן שהוא אינו קשור לאלוקי. אם הוא סבור שהמציאות מתחילה בו, הוא קטוע. מי שרואה עצמו כחלק, הוא אכן חלק מהזרימה כולה. צריך להבין שהמציאות לא התחילה בי או בדורות קודמים לי. היא התחילה מהאין־סוף והולכת
לאין־סוף.
אם חטא האדם באמת, אם טעה או עשה מצווה מתוך הרגל, האם זה פוגם בשלמותו? לא, כי אין שלמות. האדם צריך להשתלם תמיד, כלומר להיות בתנועה ובשאיפה מתמדת אל השלמות, והחטא בעצם פוגע במסע שלו. הוא
מחזיר אותו מעט לאחור, אבל אינו פוגע באישיות שלו.
כשאדם חוטא הוא אינו הופך בשל כך לסמרטוט. המשמעות היא שהוא פגם בהשתדלות שלו, והמהלך הבחירי שלו נפגם מעט, אך הוא לא פעל נגד מהותו. זו אינה סלחנות, הוא צריך לתקן, אבל כאמור הוא לא פגם באישיותו.
נכון שאדם כזה הוא 'לא בסדר' (כי חטא), אבל הוא בסדר (אינו פגום).
האדם כמשפיען 159
