Page 159 - Demo
P. 159
התכלית היא להיות אלוקי יותר ויותר, שיתגלה בי העניין האלוקי, שיפעל בי רצונו, והמצוות הן האמצעי היחיד להגיע לכך. רק מה שפועל כדי לגלות אותו יכול באמת להביא לכך. ככל שאהיה אלוקי יותר, כך אהיה חופשי יותר,
מכיוון שרצונו חופשי. אם רצונו מחיה אותי, אז אני חופשי יותר.
צריך לראות את המצוות כאמצעי ולכוון בהן תמיד איך לעשות את רצון הבורא. כך האדם חושב תמיד: "עשיתי טוב, אבל תמיד אפשר לעשות טוב יותר". אם אני חי את השבת הזו באופן אחר מהשבת הקודמת - אלו הם
חיים.
שאלה? האם אי אפשר להגיע לדבקות בה' בלי המצוות? תשובה: אין שום דרך אחרת להגיע לדבקות בה', כי משמעות הדבקות בו היא עשיית רצונו. הכוזרי מקבל הודעה - מעשיך אינם רצויים אף שכוונתך רצויה. כלומר הכוונה אינה מספיקה.
שאלה: אם המצוות הן רק אמצעי, אז לאן ממשיכים? לאן המשיכו האבות, למשל יעקב? תשובה: השאלה היא לאן הם הגיעו? האם יש אפשרות שאדם יהיה אין־ סוף בעצמו? אי אפשר להגיע לאין־סוף. אדם לעמל יולד ולא בשביל להגיע למקום כלשהו. האבות תמיד הופיעו את ה' באותם המעשים, או שתמיד חיו את המצווה, או שהבינו את הטעם שלה. יש תעלה, ובתוכה המים זורמים. המצוות הן התעלה, הן הדרך, אבל המים הזורמים הם העיקר. נכון שזו אותה התעלה, וזה בסדר, אבל המים הם העיקר. ככל שנעמיק או נגדיל את התעלה, נוכל להוסיף עוד מים. מי שלומד חשבון וניגש לבחינת בגרות במתמטיקה, בונה כלי לחשב בו חשבונות מופשטים. זו המצווה - הכלי שדרכו ה' יופיע. לכן לא חייבים לשנות את הכלי.
ההתקדמות במצוות היא הופעת ה'. זה תלוי באדם, שימשיך באותה הדרך תמיד, באותה התעלה, ואז המים זורמים - זהו האין־סוף.
שאלה: האם מכאן יוצא שהוא רוצה שנגלה אותו מתוך דברים שחוזרים על עצמם? תשובה: הבחירה החופשית מתאפשרת כי אתה הקבוע, כלומר קבוע בגוף, ובה בעת אתה גם מזרים את החידוש. אומנם האדם קבוע בגופו, אבל אם
האדם כמשפיען 157
