Page 158 - Demo
P. 158
מטרתה של הבריאה היא לשכלל את היצירה הנכבדה כל כך. כשהאדם מבין שהוא הלב של העולם ובכוחו לשנות אותו, הוא גם מבין את הייעוד שלו. זה מופיע הרבה פעמים בתורה: "ארורה האדמה בעבורך", "והיה אם שמוע תשמעו". ברור לתורה שהמוסר והפיזיקה חד הם. לאדם יש כוח רב יותר משאר הבריות לעורר את רצון ה', שהוא הופעת המציאות כולה. האדם מוכרח להבין שהוא המקיים את העולם ולא העולם מקיים אותו.1 הוא כמו
המוח שמפעיל את הגוף.
ככל שנשמת האדם גדלה, כך הוא מקבל עוד אחריות על העולם. גם הגויים הבינו את זה ויצרו את דמותו של אטלס, הנושא את השמיים על כתפיו2. המשנה קובעת: "חייב אדם לומר בכל יום בשבילי נברא העולם".
זהו המודל של האדם החופשי, שיש לו אחריות על המציאות, והוא הולך ומרחיב את פעילותו.
עולה השאלה: אם אדם כה צדיק וישר עד שאינו יכול להתנגד לטבעו, משמע שהוא אינו יכול לבחור לחלל שבת, כי זה נגד טבעו. האם זאת כוונתנו? האם זה מה שאנחנו מחפשים? צדיק שמרוב טבעו האלוקי הוא בעצם חסר בחירה חופשית? לכאורה האדם הזה כלוא בבית הסוהר של החוקים, והוא
אינסטינקטיבי כחתול!
התשובה היא שהעולם המחשבתי והכוונה של האדם נמצאים בתנועה מתמדת. עולם המחשבה הוא חופשי ואין מעשה שאי אפשר להעמיק. תמיד אפשר להעמיק עוד ועוד. המצווה היא אמצעי וכלי. אם האדם רואה במצווה או בדת תכלית - הוא מגיע לבית הסוהר. איננו חיים כדי להיות דתיים,3 התורה אינה רואה בחיי המצוות את תכלית החיים, אלא ההידבקות בה' היא התכלית, והמצוות הן האמצעי לכך. אנחנו דתיים כדי לחיות, ולכן למשל
פיקוח נפש דוחה את כל המצוות.
1 האדם מקיים את העולם ואין העולם מקיים אותו - קביעה זו מחייבת אותנו לבחון מחדש את ההגדרות שלמדנו בשני השיעורים האחרונים ביחס למציאות שבאה אל האדם. ראה נספח ג - פוריות.
2 הדמותשלאטלסבמיתולוגיההייוניתהיאכאחדשנענשלשאתאתהעולם,אבלהרבמלמדשההקבלההיא שהאדם נושא משא את האחריות ולכן גם צויר באופן שכזה.
3 הרב אמר כי איננו חיים כדי להיות דתיים, אלא אנו דתיים כדי לחיות. ראה סוף נספח ג.
156 שיעור מס' 9 עה ֹת ַח ֹדּשִׁת
