Page 19 - Demo
P. 19
נספח א:
'תהיה מציאותי' - להמציא המצאה חדשה
במהלך השיעור הרב מלמד שאמונה היא חוש שמרגישים באמצעותו את העולם, את הוודאות ואת הקיום שלו, כלומר את המציאות. כשאנו אומרים למישהו 'תהיה מציאותי', אנו מקווים שהוא יתחבר לדברים שבאמת מתרחשים. אבל כפי שהרב מלמד אותנו בשיעור, אין אפשרות שאדם יהיה
'לא מציאותי' מבחינה רוחנית.
קיומו של האדם מתבטא בכך שהוא נושם, חושב, מדבר, זז בשאיפה ופועל. אלה מקצת הדוגמאות לכך שהאדם מופיע בעולם ביוזמה שמקורה אינו בו, והינה כעת הוא כאן ואינו יכול להכחיש זאת. הוא 'נמצא' (חלק של מציאות),
ובמילים אחרות של הרב בשיעור: הוא 'הווה'!
התחושה הבריאה הזו של הקיום מתקיימת בכוחה של האמונה. כדי לחדד יותר מהו החוש האמוני המרגיש הזה, ננסה להעמיק עוד קצת בעניין ה'מציאות' וה'ממציא', וכך נדע באילו חומרי גלם אנו עוסקים.
הרב אמר בשיעור שהשורש המקורי והעמוק יותר של מצ"א ושל מציאות הוא יצ"א. הבורא יצא אלינו והתגלה, ואז הוציא אל הפועל את מחשבתו וברא אותנו. איננו יודעים מי הוא הבורא וכיצד הוא חושב, אולם באמצעות
גילוייו באפשרותנו להבחין קלות שהם סובבים אותנו בתוך המציאות.
מהיכן יצא הבורא? ממקום שהוא אין־סופי. ומה שהוציא הוא עולם סופי שיש בו גבולות, שיש בו צורות, שיש בו חומרים ואנרגיות והשפעות וחוקים. הוא קבע אותם מראש, והם 'יצאו' מתוך האין־סופיות. בלימודנו זה אין בכוונתנו לברר כיצד השתלשלה המציאות מהאין־סופיות לסופיות, אלא רק
לציין שהיציאה הזו מאפשרת לנו הבנה של שני דברים חשובים: חיים שלי! המצאה - המציאות ולצאת 17
