Page 258 - Demo
P. 258
נספח א
"והחכמה מאין תמצא"
הרב התחיל את השיעור בפסקה מהשיעור הקודם העוסקת בשלילת הלא טוב. הוא הסביר שכשאנשים מנתקים את האמונה מהחיים שלהם, מתוך תחושה שזה עניין של 'ילדים' שאינו ראוי לגילם, הם חוסמים מנשמתם את הידיעות האמיתיות, וזה גורר נזק נשמתי רב. עיקר הבעיה בשיטתם הוא הניסיון להבין את האמונה, אף שהיא אינה ניתנת לתרגום מחשבתי ריאלי רגיל. מתוך הכישלון הזה הם פוסלים את החשיבות שלה, שמה שאינו ריאלי
אינו יכול להיות חשוב, אינו נכנס במחשבה.
מכאן הרב המשיך לדרך המדויקת, הבונה את החוכמה על בסיסה של האמונה. כדי להעמיק ולברר את הנקודה שבה הרב עוסק, עלינו להבין: מהי חוכמה ואיך אנחנו צריכים להתייחס אליה?
כשאנו חושבים על חוכמה, אנו בדרך כלל מייחסים הסבר לתופעה, כלומר אנו תרים אחר ה'סיבה' למשהו. וככל שה'משהו' חשוב, והסיבה עמוקה ומאירה בחשיבותה, אנו רואים בזה חוכמה גדולה. אם נחפש את הסיבה לסיבה, כלומר אם נלך בתהליך שמסתכל ב"זום־אאוט" על הכול ממש עד הסוף, אם ננסה למצוא את סיבת הכול, סביר שנסתכל על יוצר המציאות ועל
האידאולוגיה שלו שהביאה ליצירתה של המציאות.
כשאנו מסתכלים בתוך הרובד שאנו חיים בו, ברמה שלנו, מהן הסיבות לכל מיני דברים, אנחנו יכולים להשתמש בהיגיון שלנו. החושים שלנו מתארים לנו את התופעות, שכן אנו חווים אותן בשפת הגוף שלנו; המכשירים שבעזרתם אנו מודדים את העוצמות והכמויות מכוילים בערכים שאנחנו קבענו. לכן אנו מסוגלים להרכיב לעצמנו מדע ומחשבה בני־קיימה ובעלי ערך בתוך
עולם המושגים שלנו. אם נלך לירח, המסה שם תהיה אחרת לחלוטין.
256 שיעור מס' 14 התאמה
