Page 66 - Demo
P. 66
נספח ד
מנוחה מתפשטת
הרב אמר בשיעור שהאמונה ברורה ופשוטה כל כך עד שהיא משרה מנוחה פנימית עם התפשטות. בעיניים חומריות שני המושגים 'מנוחה' ו'התפשטות' נתפסים כהפוכים. המנוחה היא 'עמידה' ורוגע, ואילו ההתפשטות מחייבת תנועה למקום אחר וכוח שדוחף אותה. הפסקה שאנו לומדים נוגעת בחיבור
המיוחד הזה.
המנוחה וההתפשטות מחברות למעשה את כל הנספחים שראינו. אמרנו שהאדם צריך 'שער' לפגוש את הבורא דרכו, והשער הנכון ביותר הוא המנוחה. הגדרתה של המנוחה כאן היא ההרגשה שאין לי צורך לרדוף אחר האלוקות בעולם, כי היא נמצאת כאן בפנים! וכשאני מרגיש אותה בתוכי, אני חש חשוב כל כך בעולם (מלא בגבורה), וזו תחושת ה'אני' החזקה ביותר
שיש.
הגבורה שראינו בנספח הקודם מורה לו לאדם - הכול כאן! האין־סופיות נמצאת בך, ואין לך דבר לחפש בחוץ. לכן התמקד בעיקר וגלה מי אתה בדיוק. אין לך תחושת מנוחה טובה יותר מזו שמכירה כי 'אין מה לדאוג, יש
לי כל צורכי בי'.
הכלים שבאמצעותם אני אמור למצוא ולעורר את האלוקי שבי הם אותם ארבעת כוחות הנפש, והם ה'לב' המחבר את הכול (ראו נספח א). כאשר האדם מגלה משהו ברגש האהבה, ולפני רגע החכים מלימוד כלשהו, ומאוחר יותר יתעורר בו הרצון ותבער בו התשוקה לעניין אחר - אם הוא מצליח לתפוש זאת בלי לראות בכל אחד מהכוחות הללו כוח נפרד, אלא הוא מבין שכולם מבטאים את ההופעה האלוקית העליונה - אזי הוא נוגע בעיקר, בשורש העליון של המציאות המופיע בו. נפשו, הנמצאת במנוחה, פועלת כל
הזמן באווירה מרוממת ומרגיעה.
64 שיעור מס' 3 ַה ַשּׁ ַער
