Page 59 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 59
ממלחמת של"ג ועד לאינתיפאדה
חובט מפלס דרכו לעמדה ברמה"ג
ובדיעבד שמח שלא היה צריך להעמיד זאת למבחן, עקב ביטול הרעיון של הכניסה למערב ביירות. אחד הדברים שנחרט בזיכרונם של הלוחמים, היה תנאי המחייה
בשטחי הכינוס בנמל הימי של ביירות בתקופת הקיץ הלוהטת,
שהיו קשים עד מאד. הכוחות
ששהו במקום סבלו מלחות גבוהה
ברוב שעות היום והלילה ועומס החום היה בלתי נסבל. המדים,
השכפ"צים, כלי הנשק ורכבי
הפלדה המשוריינים שלהטו בחום, לא הוסיפו להרגשה הקשה בין כה
וכה. הימים עברו וחלפו, השגרה
וההמתנה החלו נותנים את
אותותיהם בחיילים. הריחוק מן
הגדוד הקשה על הסמג"ד והשעמום גבר והלך. באחד הימים החליט אבי לבקר את גדוד 947 שישב מדרום לעיר. המפג"ד היה ממוקם בוילה מפוארת והחמ"ל בחדר שינה עטור מיטת אפריון מלכותית.
בגדוד פגש אבי מסו"לים צעירים שהיו חניכיו בקורס הקצינים והחבורה ישבה שעות והחליפה חוויות מן הקרבות שעברו עד לאותו היום. באותה העת, הוזמן אבי לבקר בסדנת רכב וחימוש של צבא
לבנון, שהייתה ממוקמת בסמוך להיפודרום של ביירות וננטשה. אותה סדנה שפעה כל טוב 'חימושי' והיה בה כל מה שקצין חימוש או סמג"ד יכלו לחלום עליו. חלקי חילוף לרוב, כלי נשק ומכשירי קשר. ארגזי כלים מושלמים וציוד חיוני רב אחר. על ביקורו בסדנה זו, עתיד היה אבי רוזנבלט עוד להצטער רבות, שכן הציוד שנלקח משם באותו היום, והקורות אותו, הובילו לאחר מכן לחקירות מצ"ח, ועל אף שיצא מהן זכאי, היה זה האירוע שגרם לאבי לפרוש בסופו
של דבר מן הצבא ולוותר על המשך הקריירה הצבאית. עם תחילת סבבי היציאות הביתה, מצא עצמו הסמג"ד ביציאתו
הראשונה, נחשף להלכי הרוח בישראל בנוגע למלחמה. שלטי
המחאה בצדי הדרכים בהם נכתב כי יש להוציא את החיילים מלבנון,
גרמו לבלבול ולמבוכה. בליבם של הלוחמים שהיו משוכנעים עד לאותו הזמן בצדקת נוכחותם בלבנון ובמטרות המלחמה אליה יצאו,
החלו לחלחל ספיקות. אבי חשש מן ההשפעה שעלולה הייתה
להיות לדברים על החיילים הצעירים. חששו היה כי אולי חלק מן החיילים שיצאו הביתה, יתקשו לחזור אח"כ ליחידותיהם בחזית בהבינם שאין לנוכחותם שם תמיכה ציבורית בארץ. והדבר הגרוע
ביותר שיכול לקרות לחיילים בקרב, זה ערעור האמונה במעשיהם. באותה יציאה ראשונה הביתה, נקרא אבי רוזנבלט לפגישה
דחופה עם מפקד כוחות הנ"מ שהתקיימה בביסנ"מ. באותה פגישה התמנה אבי באופן רשמי למג"ד 66 בעקבות היעלמותו של המג"ד, ולמרות שבשבועות האחרונים הוא תפקד ככזה ממילא, עדיין המינוי הרשמי, לפחות עד שימצא מג"ד אחר, הטיל באחת את מלוא כובד
מטרות מחבלים וחיפוי על כוחות קרקעיים, הוא הבין שאין בין זה ובין משימות הנ"מ שהיו אמורים לבצע ולא כלום. כאן בא לידי ביטוי הפער הגדול בהכנות למלחמה בין גדוד 66 לגדוד 947. האחרון הכין
עצמו למשימות מן הסוג הזה ביודעין ובמתכוון ואכן גם הספיק לצבור לעצמו ניסיון קרבי רב בפעילות קרקעית לאורך כל ימי
המלחמה בתנועה לאורך ציר החוף בגזרה המערבית. הפער הזה אף בא לידי ביטוי בדבריו של אבי הסמג"ד לאור קבלת ההנחיות הנ"ל: "המשימה הייתה ברורה לחלוטין אבל לא מובנת. קשה היה לי להבין כיצד מפקד האוגדה מקצה את ששת כלי הנ"מ היחידים
שעומדים לרשותו, לתנועה וירי קרקעיים ברחובות העיר תוך הזנחה מוחלטת של הגנת הנ"מ". אבי העביר את הפקודה כרוחה לבנג'ו
המסו"ל תוך חלוקת משימות לפלגות. מספר ימים עברו ופקודת הכניסה לביירות לא הגיעה. הסמג"ד
ניצל את הזמן לסיור בפלגות הסוללה, לימוד המשימות שהוטלו עליהם וסיור באזורי ביירות שהיו בשליטת כוחות צה"ל והאזורים
ההרריים שהקיפו אותה. אבי תיאר את אשר ראו עיניו בביירות: "קשה להאמין שבעיר הנמצאת במצב מלחמה, ובתים רבים פגועים,
מתנהלים חיים תוססים של מסחר ובילויים, מועדוני לילה רבים פתוחים בערבים וניתן לראות מאות כלי רכב מפוארים מגיעים
אליהם מידי לילה. הנסיעה בכבישי ביירות, דומה יותר לנסיעה במערב הפרוע. אין רמזורים, אין חוקי תנועה, כולם נוסעים במהירויות מטורפות ולהשתלב בתנועה מרחוב צדדי, דומה יותר
להשתתפות ברולטה רוסית". מג"ד 947 , שסוללת ה'חובט' מגדוד 66 סופחה אליו, הוסיף כי
נסע אליהם כדי לתדרך אותם לקראת האפשרות של כניסה לביירות ובמשך כמה שעות ניסה להעביר להם עד כמה שניתן את הידע שנצבר אצלם, את עיקרי התו"ל שהתפתח אצלם במהלך הקרבות,
ולהכין אותם לקראת הצפוי בהמשך המערכה. למרות התדריך, לא הייתה תחושתו של שראל שלמה עם המצב
57
