Page 61 - 70 שנות הגנה אוירית

ממלחמת של"ג ועד לאינתיפאדה
ארז הלבנון - ג'בל ברוך
היוהרה הישראלית. השתלטנו על הבתים האלו ונהגנו בהם כבתוך שלנו. מטעי פרי מפתים
ומרהיבים, זו הייתה חוויית צעירות יוצאת דופן ומיוחדת, סוג של שיכרון כוח, הרגשנו
עוצמתיים עד מאד. כל הזמן הזה, לא היה לנו קשר עם שום
גורם נ"מ מעלינו והיינו כל הזמן עם הצנחנים. בשלב מסוים בן-שך המסו"ל התפנה מסיבות רפואיות ומאז לא ראיתיו יותר. הפכתי פתאום
להיות המסו"ל ועבר עלי שבוע קשה של חרדות. נשארתי לפתע לבד, פתאום האחריות לסוללה מונחת על כתפיי. המעבר ממספר 2
לתפקיד מספר 1 הוא בעייתי וקשה במצבים כאלה. לאחר מספר ימים, סוף סוף זכיתי
לקול נ"מ בכיר בקשר שהורה לי לפתוח מפה ולהתחיל לנוע לכיוון אבו נימה. כך החל אחד הטיולים היפים שעשיתי בימי חיי, מביירות לכיוון ג'בל ברוך. מחוף הים לגובה 3,000 מטר.
עלינו על זחלים למרומי ההר, טיול מדהים שבסופו מצאנו עצמנו בפריסה גדודית בג'בל
ברוך ואני עכשיו מסו"ל ב'".
סוללה ג' והמג"ד הצעיר רוזנבלט חוזרים מזרחה
בהמשך, ועם ביטול הכוננות של כניסת צה"ל לביירות, שוחררו סוללות המילואים של הגדוד וסוללה ג' חזרה למקומה בגזרה
המזרחית. סוללה ב', שמתחילת המלחמה הייתה בגזרה המערבית, נותרה בהגנה בג'בל ברוך.
בעקבות ירי שחזר ונשנה מצד הסורים על כוחות צה"ל בקו
שהתייצב בתום הקרבות, הוחלט על ביצוע יום קרב שמטרתו הייתה להשיג כמה שיותר פגיעות במטרות סוריות והשמדתן. התקיפה
תוכננה במפקדת הגיס בפיקודו של משה בר-כוכבא, ובעיקרית האוגדה, שם נכח גם אבי בפקודות. סוללה ג' הייתה אמורה לקחת
היה די מפחיד, ובן-שך המסו"ל, הסגן הצעיר הזה, היה הקצין הבכיר בשטח. לראשונה היינו בסיטואציה מבצעית אמיתית שכזו, שהיא
מעבר לה שהתאמנו לקראתו אי פעם. פתאום זה ממש הרגיש כמו מלחמה. הגדוד היה אז מאומן לחבור ככוח ת"פ לצח"מים אחרים ולא ממש ללוחמת חי"ר או כל דבר מסוג זה. היינו אמורים לחבור לנגמ"שיםהריקיםשלגדוד890 שנלחםרגליתבצידוןואמורהיה לחבור אל נגמ"שיו מאוחר יותר מצפון לעיר. חברנו אליהם והתחלנו לנוע צפונה, וכשעלה השחר, הגיעו הצנחנים וחברו לכלים שלהם וכך התחלנו בתנועת הצח"ם לפתיחת ציר החוף בקטע שבין צידון
לדאמור. זה היה הקרב העיקרי שהיינו שותפים לו, זו הייתה מלחמה
אמיתית. זכורים לי ויכוחים שהתנהלו לפני המלחמה בקשר לאופי הפעלתם של ה'וולקנים' וייעודם לצורות לחימה מן הסוג הזה.
קיבל מי שקיבל את ההחלטה וכך אכן היה. נלחמנו ת"פ 890 כאשר מקצועית היינו כפופים ל-947 אך ללא כל קשר עימם לאורך ימי הלחימה האלו. גם עם גדוד האם שלנו 66 שלחם בגזרה המזרחית,
לא היה לנו קשר. בראיה לאחור, אתה מבין איך כל העסק הזה של הצבא עובד. זה סוג של שטיפת מוח שפועלת כך שכשאתה מגיע לשטח, כל מה
שאתה רוצה לעשות זה להביא לידי ביטוי את כל מה שהתאמנת לקראתו. זה היה די מדהים, הוא משחזר. היינו כמו באופוריה כזו,
היו רגעים שעברנו בתוך דאמור והמקומיים היו משליכים עלינו אורז וסוכריות. כאילו היינו איזה צבא גואל ומשחרר שהגיע ללבנון. הנוצרים מאד שמחו לקבל את פנינו.
עברנו את דאמור והגענו לאחד הפרברים המזרחיים של ביירות. זה היה מקום יפה ומדהים, כמו חיפה עם הוילות בכרמל רק עם
הרבה יותר סטייל. הכל טובל בירק ובבוסתנים, מפואר מאד אך ללא
וולקן מגדוד 947 בזהרני
59