Page 62 - 70 שנות הגנה אוירית

פרק 4
לוחמי גדוד 947 בביירות
תפקדו בצורה מופתית ואף אנשי הקבע החלו להתרגל למצב. הגדוד עסק במשימות בט"ש והתארגנות שלאחר לחימה שכללה קליטת כוח אדם חדש כמו גם חידוש ציוד בגדוד ומלאים. הגדוד תפקד
כגדוד אוגדתי תחת אחריות מקצועית של אגד צפון 168. הימצאות הגדוד במסגרת האוגדתית בחיי היום יום ובשגרת הבט"ש, נתנה לחיילים ולמפקדים הרגשה מצוינת. הקצינים העוזרים במפקדת הגדוד התרגלו לעבוד מול אגד הנ"מ הצפוני ומול האוגדה
כאחד, והשכילו 'ליהנות' משני העולמות.
גדוד 947 והלחימה בגזרה המערבית
יום ו' 4.6.82 . יום קודם נעשה ניסיון התנקשות בחייו של שגריר ישראל בלונדון - שלמה ארגוב, ולמרות זאת, מקבל ישראל, מג"ד 947 ,אישורחריגלהוציאלחופשתסוףשבועשתיסוללות,בניגוד לסוללה אחת שבדרך כלל הייתה יוצאת הביתה. ההוראה בפיקוד הייתה שבכל מקרה, אם מתחיל ירי בצפון, כולם חוזרים מן הבית מידית. גם ישראל ניצל את ההזדמנות לצאת הביתה ולאחר מספר שעות נקטעה מנוחתו כמו גם זו של כל שאר האנשים. ירי בצפון, כולם חוזרים, וכאן ישראל מודה שלמרות כל ההנחיות והשינונים, היו לא מעט פשלות בחזרת האנשים מן הבית. "בכל אופן", הוא
מסכם, "בשבת בבוקר כבר היה כל הגדוד, לאחר רענונים והצטיידות, בשטחי כינוס ברמה"ג. בשבת אחר הצהריים היינו כבר בשטחי היערכות, סוללה ב' בפיקודו של רוני קוברטובסקי ליד שמורת
'התנור' עם חטיבה 188 וסוללה א' בפיקודו של דובי אמיתי תושב מטולה, ולימים מג"ד 5729, ליד המחצבות ביפתח עם גולני".
סוללה ג' בפיקודו של אבי וינר, המתינה לפקודה לעלות ולפרוס
בהגנה על החרמון. במפקדת הגדוד נותר הסמג"ד יגאל מונוביץ' כדי לטפל בגיוס המילואים ובצירופם למלחמה וסא"ל גיורא צור שסיים
את פיקודו על הגדוד אך חודשים ספורים קודם לכן, והיה עתה במילואים, התנדב להצטרף כסמג"ד ב', תוך שהוא חובר למפקדת
האוגדה ומאפשר למג"ד לנוע בראש כוחותיו בחזית, תוך שמירה על קשר קבוע עם מפקדת האוגדה.
בדיונים שנערכו לפני המלחמה בנושא מבנה הכוחות המובילים
בלחימה וסדר תנועת הכלים בהם, פעל ישראל שראל לשיבוצם של ה'חובטים' בחוד הכוחות. למרות שדעתו התקבלה באופן כללי, הרי שעם תחילת המלחמה והתנועה לתוך לבנון, מצאו עצמם ה'חובטים' בזנב החודים... עד להיתקלות הראשונה. "גם בציר של חטיבה 188 וגם בציר של חטיבת גולני, ההיתקלויות באו מן האגף ולאו דווקא
מן החוד. וכך נוצר מצב שגם כוחות שלא היו בחוד מצאו עצמם משיבים אש. כמו סוללה א' שהותקפה ע"י חוליית מחבלים בחניון הלילה שלה וחיסלה את כולם. ברגע שכולם שמעו את ה'חובטים' מנגנים, נגמר סיפור הספקות. כולם רצו אותנו בחוד. רוב 'הירוקים' לא ראו או שמעו מימיהם 'וולקן' יורה בכלל, ובמתווה קרקעי בפרט. הרעש, האפקט, התוצאה על המטרה ויכולת הדיוק בהשגת מטרות עשו את שלהם והשאר הפך להיות היסטוריה. כל מפקד רצה לראות את ה'חובטים' אצלו בחוד. הגענו למצב שהיינו צריכים להרגיע קצת את מפקדי הכוחות, כי עם כל הכבוד, לנו אין את יכולת הספיגה של הטנקים. אז ביקשנו שלפחות מחלקת טנקים תהיה לפנינו ואנו ננוע
חלק בקרבות בגזרתה, בעיקר בהשמדת מטרות חי"ר סורי שמהן הייתה נפתחת אש מדי פעם אל הכוחות. בסיכומו של יום הקרב אפשר היה להבחין בכלי רק"ם סוריים רבים שנפגעו והושמדו, כמו עמדות חי"ר רבות שה'וולקנים' השמידו אחת אחרי השנייה. הגזרה אכן השתתקה, ושגרת בט"ש נכנסה לפעולה ועמה ההשתלמויות בנושאי סגירת תרגולות המארבים שלה, הסיורים והגנת המוצבים
המאולתרים. במשך הזמן, למדו גם הכפריים המקומיים לחיות עם נוכחות
כוחות צה"ל באזורם. דוכני רחוב לממכר אוכל, שתייה, סיגריות ומוצרי חשמל, נפתחו לרוב, וחיי מסחר תוססים התפתחו בין
הצדדים. זה היה השלב בו ניתן היה להבחין בהתחלתה של השחתת מידות החיילים. מכשירי החשמל הקורצים, בעיקר אלו שלא היו
זמינים בארץ ומחיריהם האטרקטיביים בלבנון, הפכו כל חייל
למבריח פוטנציאלי. מהר מאד הפכו ההוראות בנושא לברורות מאד ונוקשות. מפקדים אולצו לערוך חיפוש בתיקי חייליהם בטרם יצאו אלו לחופשותיהם. הדבר עורר התמרמרות רבה בקרב החיילים ויצר
עוינות הדדית בלא מעט מקרים. זרע הפורענות נטמן. לקראת בוא החורף, החל מזג האוויר לתת את אותותיו וצה"ל החל נערך לקראתו. הייתה לכך משמעות לוגיסטית אדירה ונדרשו
לכך מאמצים עצומים בתחום הבינוי והתשתיות. מחנה גדודי חדש נבנה עבור גדוד 66 באזור ראשייה. לא רחוק ממפקדת האוגדה הוצבו מכולות מגורים, מקלחות, מטבח וחדר אוכל, כאשר הכל
מחומם ומיועד לשהיית חורף קשה ומושלגת. גדוד 66 נכנס לפעילות שגרתית באופן חלק וראוי. המפקדים
60