Page 63 - 70 שנות הגנה אוירית

ממלחמת של"ג ועד לאינתיפאדה
הקרב על ביירות
לפלגות החדשות וגם לכוחות אליהם יחברו. את האינדיקציה לכך הם קיבלו ממקום אחר בהמשך. עם תום
הלחימה בקרב התנועה בגזרה המערבית, ישבו הכוחות בעמדות סטטיות וחיכו להתפתחויות. היו עדיין קרבות מקומיים שונים בגזרות אחרות כמו אצל חטיבה 500 ליד עין זחלתא. החטיבה לא הצליחה להגיע לכביש ביירות-דמשק בגזרת בחמדון ולהשתלט עליו. בשטח הייתה נוכחות מסיבית של קומנדו סורי, שגם התרענן בכוחות חדשים מדי פעם. נוסף לכל, סיור של מח"ט 500, דורון רובין,
שנותק הקשר עימו עקב טעות ניווט, גרם לכולם לחשוב כי הוא נהרג. לתוך ההתרחשות הזו הועברו כוחות של גולני על מנת לסייע
בהשלמת המשימה. גולני ביקשו לקחת עימם את פלגת ה'חובט' של 947לצורך ביצוע העבודה כפי שהתרגלו זה מכבר, אולם ישראל שראל מנע זאת מתוך שיקול שפה מדובר בגזרת אוגדה אחרת, והוא
לא היה מוכן לאבד קשר עם הפלגה כתוצאה מכך. לפיכךחברוהכוחותשלגולניאלסוללתה-20 מ"משלגדוד
המילואים 206 שהייתה באותה גזרה וציפו מהם לבצע את אותה העבודה ולתת את אותה התוצרת שקיבלו מ-947. מיותר לציין שב- 206 איש לא הבין על מה הם דיברו 'החבר'ה' האלה מגולני ומה רוצים מהם בעצם.
את אחד מימי הקרבות הקשים - יום ד' 9.6.82, שהחל בהובלתו של מח"ט 211 אלי גבע, לא שוכחים בגדוד 947 . גבע הוביל את הקרב על ציר החוף. חטיבה הצנחנים הסדירה 35 צריכה לעקוף את דאמור וחטיבה 188 עם גולני מאחור. סוללה ד' מלפנים עם גבע
ושאר הגדוד מאחור בגל השני. השריון הסתבך בקרב עם כוחות סוריים עדיפים ובקרב בתוך חאלדה, מדרום לביירות, נפגעו שני טנקים והמח"ט החליט לסגת. שני הטנקים מושארים בשטח על צוותיהם! אלו חוברים מאוחר יותר אל הכוחות בשחייה דרך הים.
כתוצאה מכישלון המהלך, נוצר הצורך לחזור עליו למחרת והפעם בהובלת חטיבה 188.
לפיכך, ביום החמישי למלחמה, קיבל הכוח משימה לחבור עם
מיד אחריהם. התו"ל התפתח תוך כדי תנועה ואש, למידה תוך כדי התפתחות ההתרחשויות, וזה עבד למופת".
מח"ט גולני אז, אל"ם ארווין לביא, אמר עליהם: "אני חושב שהדרגות הכחולות ניתנו להם בטעות. הם אנשי חי"ר לכל דבר, את הדיבידנד שלהם הם שילמו. הם הסתגלו מהר מאד למצב
החדש והשילוב עימם היה מכסימלי. המלחמה גילתה את ה'וולקן' והוכיחה שהוא כלי מצוין. יש לציין שלולא אומץ ליבם וקור רוחם של המפקדים, זה לא היה יוצא לפועל. תמשיכו ככה, אתם מטורפים
אבל נפלאים". עם התפתחות הלחימה בצירי ההתקדמות בלבנון, מצאו עצמם
כוחות גדוד 947נלחמים כל הזמן בקו המגע. בכל יחידה לוחמת, בין אם זה כוח שריון או בין אם זה כוח חי"ר, ישנו כוח החוד שבדרך כלל
מנהל את הלחימה, 'מגשש' את הדרך על מנת לפתור בעיות לפני הגעת הגוף העיקרי וישנם את הכוחות העורפיים יותר שלא נמצאים
במגע עם האויב ובוודאי שלא באופן רציף. אלא שנוצר מצב, בו גדוד הנ"מ פוצל לסוללות ולפלגות המצורפות
לחודי הכוחות השונים ולוחמות באופן רציף ללא כל עורף רענן מאחוריהן. הסוללות והפלגות היו כל הזמן במגע עם האויב, ללא אפשרות להתחלף ולנוח. הגדוד נמתח עד קצה גבול יכולתו. בשלב מסוים כבר הגיע מצב שבו רצו גם לפצל פלגות לכלים בודדים וישראל מנע את הדבר בכל כוחו. למרות המצב האמור, כאשר
דובר על אפשרות להכניס פלגות חדשות ורעננות לשטח ולשחר את הפלגות של 947 למנוחה, ערכו ישראל וקציניו התייעצות בשטח והחליטו בכל זאת להישאר
ולהמשיך כרגיל. הם הבינו שהניסיון שנרכש על ידם תוך כדי הלחימה ולאורכה לא יסולא בפז. בהיעדר כל תו"ל מסודר. שכאמור התפתח תוך כדי לחימה ועם התקדמות הכוחות, יהיה זה סוג של חוסר אחריות להכניס ללחימה פלגות חדשות ללא הניסיון שנרכש וללא יכולת להעביר להם אותו באופן מסודר. דבר זה עלול לגרום לנזק גם
ונקרט, פלטונוב ודנין בהפוגה קלה מהקרבות
61