Page 74 - 70 שנות הגנה אוירית

הגדוד חודשיים קודם לכן. מנחם עקיבא החל את דרכו בצבא כחייל בחיל התותחנים. באמצע הטירונות העבירו את מחלקתו בשלמותה,
על סגל , ושלחו אותה לביסנ"מ. את הכשרתו הבסיסית עבר על תותחי ה-"L70 " ושירת כחייל בגדנ"ם 881 . לפני מלחמת ששת הימים היה מנחם בקורס מ"כים בשבטה, שם תרגלו עם האוגדה
של אריק שרון את המהלך לכיבוש מתחם אום-כתף בסיני. ימים ספורים לפני המלחמה, נשלח מנחם כמדריך נ"מ ל'מתכים', שם עבר את מלחמת ששת הימים והוא עוד זוכר את הפלת מטוסו של טייס חיל האוויר הפצוע יורם הרפז, שחדר בטעות למתחם 'מתכים' והופל באש טילי 'הוק'. במלחמת ההתשה חווה מנחם
עקיבא, שצורף מרמת דוד לתגבור סוללת מילואים של תותחי 30 מ"מ באזור אום חשיבה, תקיפת מיגים מצריים עליהם, במהלכה
הופל אחד המיגים ע"י תותחי ה-40 מ"מ שהיו שם. במלחמת יום
הכיפורים שירת מנחם עדיין ב-40מ"מ. הוא היה אז מדריך בביסנ"מ כמפקד מסלול, ובמוצאי יום הכיפורים קיבל הצבת חירום לגדוד
885 לשארם-א-שייך. מעט לפני הגעתו ל-946 כמג"ד, החל להתגלגל השינוי בתפיסת
ההפעלה של הגדוד לכיוון שיתוף יחידותיו ככוחות חבירים לאוגדות מתמרנות דוגמת 66 ו-947 . עקב ההחלטה על שינוי כיוון זה, החלו להישלח מסו"לים מהגדוד לקורסי המ"פים הרב חיליים, על מנת לקרבם אל אווירת הכוחות המסתערים, ולפני המלחמה כבר הספיק
אחד ממסו"לי הגדוד לסיים קורס מ"פים. באימון טרום המלחמה, כבר החלו מסו"לים ומפ"לים לתרגל
באופן ייצוגי בתרגילים אוגדתיים, כדי ללמוד להכיר את נוהלי הקרב והחבירות לאוגדות.
קיוויתי שאולי יענו בסוללתית. עליתי עליה וקראתי שוב ולמזלי היה מקלט עזר אחד על הסוללתי. משה ברק הרס"ר שנהג את
נגמ"ש הסמג"ד, היה ערני מספיק בשביל לקלוט את הטעות, שמע והבין את הוראותיי בקשר וביצען באופן מיידי. הקצין שאל אותו מה הוא עושה והנ"ל בשלו, דהר בחזרה כשהנגמ"ש השני בעקבותיו. זה היה האות לפתיחת שערי הגיהינום. המחבלים, שחששו כל זמן שהנגמ"שים דהרו קדימה, כי היהודים אולי מכינים להם איזה תרגיל, ישבו בשקט ולא עשו כלום. כאשר סבו הכלים על עקבותיהם והחלו
בדהירתם חזרה, הבינו המחבלים כי הייתה פה כנראה טעות והם פתחו באש תופת כל כלי שהיה זמין בגזרה. הכלים שעטו חזרה לכיוון כוחותינו מבלי לעצור לשנייה אחת ולמרבה המזל גם מבלי להיתקע או להינזק. למרות פגיעת אר.פי.ג'י. באחד מגלגלי המרכוב
של אחד הנגמ"שים שהעיפה אותו לחלוטין, הזחל אפילו לא נפרס, כי גלגלי המתח מנעו והשלימו מיד את החסר. הנגמ"שים הגיעו
בשלום אלינו כשעליהם סימני פגיעה של מאות קליעים. בדיעבד התברר, שלמרות התדריך המפורט שהקצין קיבל
ממני, הוא שאל מישהו בדרך ואמרו לו לספור שמונה גשרים על האוטוסטראדה. אז הוא ספר... והגיע לאן שהגיע. כמו כן, בניגוד לתדריך בו ביקשתיו מפורשות להאזין ברשת הגדודית, גם זה לא
בוצע ואם בכך לא די, הרי שלתדהמתי התברר לי שהם נסעו כאשר מקלעי הסיפון נעולים בכנותיהם וכתוצאה מכך גם לא היה ביכולתם
להשיב באש כאשר זו כבר נפתחה עליהם. הדבר המדהים היה, שלמחרת, נתתי את אותו התדריך בדיוק
לסמל שהיה צריך לחבור אלי באותו אופן והוא עשה זאת ללא כל בעיה!"
גדוד 946 - ה'דרקון'
והמג"ד החדש 'זכו' לפרוס בתקופת הכוננויות שהיו
גם 946
פרק 4
לוחמי צ'אפרל בדרך לפריסה
היה פרוס עד פרוץ
מלחמת שלום הגליל בפריסת הקבע הרגילה
שלו. הגדוד, על אף היותו גדוד מתנייע, תפקד באופן שוטף עפ"י תפיסת הפעלה
נייחת, קרי - כסוללות הטק"א. יחידות הגדוד היו פרוסות כחלק ממעגלי אבטחת הנ"מ הקבועים ב"מתכים", בבח"א 8, ברמת דוד - כנף 1 וביב"א 506 . בגדוד היו שלוש סוללות סדירות ושתי סוללות מילואים.
סוללת המפקדה ומפקדת הגדוד ישבו
בבסיס הקבע שלהם בתל-נוף. הסוללות היו מתאמנות במהלך תעסוקותיהן הקבועות משום שדרישות הכוננות מהן אפשרו
הוצאת פלגות לאימונים דרך קבע, בדרך כלל באזור בו שירתו.
את הפיקוד על הגדוד קיבל כחודשיים לפני המלחמה, בחודש אפריל 82, מנחם עקיבא. הוא החליף את משה קליסקי, לאחר שבקשתו לקבל את הפיקוד על 947 נתקלה בסירובו של שראל, שקיבל את הפיקוד על
גדוד ה'דרקון' 946
72