Page 76 - 70 שנות הגנה אוירית

מדהים, בתקופה בה עוד ניתן היה לטייל בלבנון. הייתה זו עונת הדובדבנים, והכוח ירד מג'בל ברוך מערבה לכיוון
רצועת החוף, בואכה צור וצידון ומשם לעבר ראש הנקרה. בכך הסתיים פרק המלחמה עבור שמואל קרא והוא המשיך בתפקידי
מטה. במטה עבר קרא
תקופה מעניינת נוספת. "במהלך המלחמה, נפל לידינו שלל מכובד ביותר של ציוד נ"מ סובייטי מסוג 'גנדיש' - ZSU-23X4. כלים חדשים לגמרי", הוא מספר. "וכשאני מדבר על חדשים, אני מתכוון לכלים ארוזים בניילונים שמכסים שכבות גריז חדשות מן המפעל,
כלים שעוד לא הוצאו מאריזותיהם, צבועים
בצבע ירוק כהה רוסי טיפוסי. כל הכתובות ברוסית, כמו כל הספרות המקצועית וספרות
ההדרכה. הכל בניילונים. כל הציוד עם פלומבות חתומות. אספנו את הכלים והורדנו אותם לסירקין.
ממפקדת החיל קיבלנו משימה להקים תוך שלושה חודשים
יחידה חדשה על בסיס הכלים הללו. בתחילה דובר על הצגת יכולת מבצעית ברמת מפקד חיל האוויר, לשם קבלת החלטה סופית לגבי
הקמתה של יחידת 23 מ"מ כזו ושיבוצה בסד"כ הנ"מ. אלה היו מערכות עם מכ"ם גילוי ומכ"ם נעילה ומנוגמ"שות, זה מן טנק נ"מ
כזה". במהלך העבודה לקליטת הכלים הסתבר לקרא ולעוסקים
במלאכה, כי יש בארץ לא מעט אנשים, יוצאי ברית המועצות לשעבר, עולים חדשים וותיקים, שעשו את שירותם הצבאי בזמנו ביחידות כאלה בצבא הסובייטי. הם איתרו מספר אנשים כאלה
בתעשייה האווירית, חבר'ה שהכירו את המערכות הללו לפני ולפנים.
הם לקחו לידיהם את כל החומר ותרגמו אותו במהירות וביעילות לספרות הדרכה מסודרת בעברית. הם לימדו את אנשי הנ"מ
על הכלים עצמם ותוך כדי התהליך כבר החלו בפיתוח תרגולות שישמשו כבסיס לתו"ל.
וכך בתוך שלושה חודשים היו כבר ערוכים להצגת יכולות
ראשונית. אלא שלאחר דיונים וויכוחים שנמשכו קרוב לשנה, הוחלט
בסופו של דבר שלא להקים את היחידה האמורה.
יטנ”ם 138 בשל"ג וההפלה היוקרתית והמתוכננת ביותר בעולם
בפרוץ המלחמה הייתה יטנ”ם 138 פרוסה במלוא כוחה עפ"י היערכות החירום שלה על כל הגליל. מכוכב הירדן שמעל הבקעה,
הפלגה, כלומר שתיים או שלוש יחידות אש, פעלו רוב כלי ה'דרקון' של 946 כיחידות אש בודדות. לדברי המג"ד, היה בגדוד 946 קצין
מפקד על כל יחידת אש, ומצב זה איפשר הצבת כלים בודדים במשימות אבטחה וכל יחידת אש תפקדה בעצם כפלגה. היו מצבים בהם כלי בודד היה מוצב במרחק רב מכלי אחר של הסוללה, ללא
קשר ביניהם. העצמאות של כל יחידת אש כזו הייתה רבה, היא ניווטה לבד אל עמדותיה וביצעה משימות בצורה עצמאית. כל מי"א
- מפקד יחידת אש, היה חובר מול מג"ד ועולה אליו לבד להגנה. בלילות היו חוברות יחידות האש לריכוז ולקראת אור ראשון היו
יוצאות שוב אל יעדי האבטחה שלהן. גדוד 66 , אליו היו מסופחות סוללות ה'דרקון', התקשה במתן
מענה תחזוקתי לסוללות של 946 משום שלא היו לו כלל מערכות נשק כאלה ולפיכך גם הדרגים לא היו מאורגנים לתת מענה שכזה. לפיכך, נטל מנחם עקיבא על עצמו את המטלה הזו ודאג גם לתדרך כל צוות טכני שיצא לשטח לטפל בתקלות שהיו בסוללות ה'דרקון'
באשר הן, כמו גם לכל מחסורם. אחת הסוללות נשארה ת"פ גדוד 66 כל הזמן וירדה מלבנון יחד
עימם. סוללה זו גם הייתה עימם בביירות במספר פעילויות, כולל בפעילויות אבטחה והגנה במסגרת שינוי יעוד.
המפג"ד עזב את לבנון לקראת ספטמבר וחזר לתל-נוף, ומשם
המשיך המג"ד לעבוד "על הקו" ללבנון לביקור יחידותיו שנותרו שם.
כוח "קרא"
עוד בטרם המלחמה סיים שמואל קרא את תפקיד הסמג"ד ב-947 ועבר לשרת בתפקיד מטה. גם המג"ד סיים את תפקידו
והחליף אותו מי שהיה אז כבר סגן מפקד האגד ומג"ד 66 לשעבר, ישראל שראל, שביקש לשוב ולפקד על גדוד 947.
שמואל קרא, שלימים היה מפקד האגד הצפוני ומפקד ביסנ"מ במשאבי שדה, שימש כקצין תוה"ד מתנייע במכהנ”ם ובמקביל החזיק גם במינוי חירום כמפקד כוח באוגדה 96 , (עוצבת 'האש'),
שבסופו של דבר נחתה בשפך האוואלי. קרא עצמו הגיע בכוח מוסק לג'בל ברוך. בכוח הזה שנקרא 'כוח
קרא', הייתה סוללת 'רד-איי' - 'בזק', סוללה שהוקמה על בסיס צוערים מההשלמה החילית בביסנ"מ ואורגנה ע"ג רכבי נ"נ שדוגמו בצורה מעוררת התפעלות. (מאוחר יותר הוקמה על בסיסה הינמ"ם,
שהתנייעה בהמשך ע"ג 'האמרים'). באותו כוח הייתה גם סוללת 'חובט' מגדוד 66 . בסופו של דבר
הכוח התפצל ולג'בל ברוך הגיע קרא במסוקים רק עם סוללת ה'בזק'. סוללת ה'חובט' של גדוד 66 , שלא הייתה בקשר פיקודי
לקרא, הגיעה בסופו של דבר יחד עם כוחות אוגדה 96 באיגוף המונחת מן הים, צפונית לצידון. שם חברה לבסוף לגדוד 947, עימו המשיכה בלחימה עד לסופה תחת פיקודו של שראל.
מכיוון שהסוללה עימה יצא למלחמה הורכבה מצוערים, ומכיוון שבשלב מסוים התקבלה החלטה צה"לית שכל חניכי
קורסי הקצינים למיניהם שמצאו עצמם מאוגדים בכל מיני כוחות שהשתתפו במלחמה, חוזרים לארץ לשם המשך הקורסים, ירדה
סוללת 'קרא' לארץ מג'בל ברוך. את הדרך חזרה עשו תוך כדי טיול
פרק 4
74