Page 77 - 70 שנות הגנה אוירית

ממלחמת של"ג ועד לאינתיפאדה
אביהו בן נון, בפוטנציאל ההפלה של ה'הוק'. שר הביטחון אישר את הרעיון הכללי ועתה נותר 'רק' להפיל
את המטוס הבלתי מופל. כך יצאה לדרך ההפלה המתוכננת ביותר בעולם, דומה אולי רק להפלת מטוס ה-'יו- '2 האמריקאי של פרנסיס
גארי פוורס ע"י הסובייטים בשנת 1960 . מבחינת מערכת ה'הוק', היו קיימות מגבלות רבות בכל ההיבטים. מגבלות מעטפת המכ"ם, מגבלות עקיבה ונעילה של הטיל וכו'. בנוסף לכך היו גם מגבלות היסטוריות של הסכמי הפרדת הכוחות עם הסורים שלאחר מלחמת
יום הכיפורים, שיצרו מגבלה על מיקום סוללות טילי נ"מ בתוך קשתות טווחים מוגדרות.
הוחלט שעל מנת לצמצם טווח אל המטוסים, הסוללה המתנייעת תועבר ממנרה אל ג'בל ברוך בלבנון, שם היא תשב בגובה התחלתי שלקרובל-7,000 רגלומשםינסולהפילאתהמיג25.יואבתבור, הסמג"ד, החל לארגן את הסוללה לקיפול ותנועה לתוך לבנון. הכוונה הייתה להעלות את הסוללה בחשאי ובהסתר ורצוי אף בלילה, על
מנת למנוע את זיהוייה בידי הסורים ולשמר את גורם ההפתעה. ההמתנה ארכה כשבועיים, במהלכם ניסה הסמג"ד לצמצם עד
למינימום את ההפתעות הצפויות בדרך. הוא דאג לאמן את נהגי משאיות ה'ריו' של הסוללה, הגוררות את כל הציוד המתנייע הכבד והמסורבל: גנרטורים, מכ"מים, מערכות טילים וקרונות שליטה, בנסיעה בציר הררי מפותל ובעייתי, כדי לעשות זאת ברצף תנועה ללא צורך ברוורסים שעלולים להיות בלתי אפשריים בצירים כאלה. לאחר כשבועיים, שבמהלכם אף ביקר אותם מפקד חיל האוויר דוד עברי ודאג להעמיד אותם על חשיבותו הרבה של המבצע, החלה תנועת הסוללה לעבר ג'בל ברוך. העברת הסוללה נעשתה בשלושה סבבים שארכו כשלושה לילות. על ההר חיכו כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), כדי לסייע למיגון והתחפרות מהירים סביב מתקני הסוללה, על מנת לקדם מראש אפשרות של התקפות ארטילריות סוריות, אם
שם ישבה סוללת ביה"ס 5721 א', דרך ביריה שם ישבה סוללה 138 א', 138 ב' שישבה בכרמל, 138 ג' בקרני חיטין, 138 ד' שפרסה בגילעם ו-138 ה' במנרה.
כל 6סוללות הגדוד היו פרוסות בכוננות גבוהה ביותר נוכח חוסר הודאות לגבי תגובת הסורים על ההתנהלות של צה"ל בלבנון.
במשך כל המלחמה אף לא מטוס ניסה לחדור לתוך הטווח
ומכאן שאף לא שוגר טיל כלשהו. כעבור כשלושה שבועות מפרוץ המלחמה, שוחררו אנשי המילואים והסוללות חזרו לימ"חים. סוללת
ביה"ס שישבה בכוכב הירדן, חזרה להרצליה. הפלגה המתנייעת שהייתה באימון טקטי עם פרוץ המלחמה, הייתה אמורה לפרוס
לאתר ציפורן, אולם מפקד היחידה, סא"ל יצחק בירן, החליט לפרוס למנרה, משם יצאה הפלגה מאוחר יותר בחודש יולי, ללבנון לג'בל
ברוך. באותה תקופה, הרבו הסורים לבצע טיסות צילום מעל צפון
המדינה ואח"כ באופן רציף מעל לכוחות צה"ל בכל שטח לבנון.
הטיסות שבוצעו ע"י מטוסי מיג 25 מתקדמים ביותר, ואף אולי ע"י טייסים סובייטים, בגבהים של עד 100,000 רגל, שהיו הרבה מעבר למעטפות הביצועים של מטוסי חיל האוויר כמו גם של כל מערכות
הגילוי והעקיבה של הנ"מ. יב"א 506 ידעה לדווח כל פעם על גיחות הצילום הללו ולעקוב
אחריהן אך לא ניתן היה לעשות דבר בעניין, על מנת למנוע זאת.
כאשר חשו במערכת הביטחון כי נגדשה סאת הסבלנות, הוחלט כי יעשה כל מאמץ על מנת להסביר לסורים כי סיפור גיחות ה'מיג 25' הללו חייב להסתיים. וההסבר הטוב ביותר על דעת כולם, היה פשוט
להפיל מיג אחד כזה. אורי רם, שהיה אז קצין האג"ם של האגד
ולימים תא"ל בתפקיד מכהנ"ם, הציע לנסות ולהפיל את ה'מיג' בכל זאת ע"י 'הוק', למרות גובה טיסתו של ה'מיג' שהיה מחוץ למעטפת הביצועים של הטיל. הוא הצליח לשכנע את ראש להק אוויר דאז,
פרס מפקד חיל האוויר ליטנ"מ 138 על הפלת המיג היוקרתית
75