Page 24 - חוברת על״ה 22
P. 24

‫העתיד של העבר‬

‫האור שבמרחב‬

                       ‫יאיר פרג'ון*‬

    ‫ה"ארמון" בניצנים הישנה‬                                                  ‫ראשוני קיבוץ ניצנים מספרים‬
    ‫צילום‪ :‬מירית קשלס‪ ,‬מנהלת בית ספר ניצנים‬                                 ‫שכאשר עלו לקרקע בשמונה‬
                                                                            ‫בדצמבר ‪ ,1943‬לא היו יישובים‬
‫ואחרונים עזבו בני המשפחה וחברים קרובים‪ .‬ואנו‬                                ‫עבריים נוספים בכל המרחב‪ .‬סיפורם‬
‫נותרנו על הגבעה‪ .‬היינו חבורה של כשלושים‬
‫חברות וחברים‪'' .‬הארמון'' היה חשוך‪ ,‬והלילה של‬                                        ‫החל במבנה שכונה "הארמון"‪.‬‬
‫דצמבר היה ארוך‪ ,‬קר ואפל‪ .‬בשעות המתמשכות‬
‫של הלילה‪ ,‬חשתי ציפייה עזה לחג החנוכה‪ .‬מעולם‬                          ‫''היינו עולים על גג הארמון‪ ,‬מביטים מזרחה ודרומה‪,‬‬
‫לא הרהרתי בחג זה כמו אותה שנה‪ .‬כעבור שבוע‬                            ‫ובליבנו הייתה תפילה‪ :‬לראות נצנוץ של אור‬
                                                                     ‫באופק‪ .‬בטח המוסדות שמרו זאת בסוד והקימו עוד‬
                                                            ‫הוא בא!‬  ‫יישוב מבלי שהודיעונו‪ ",‬סיפר קובה פלד‪ ,‬מוותיקי‬
                                                                     ‫ניצנים‪ ,‬לצוות המדריכים של בית ספר שדה שקמים‬
‫אני זוכר עוד בימי ילדותי את השיחות של המבוגרים‬                       ‫בניצנים הישנה‪ .‬צוות מדריכים העוסק כל הזמן‬
‫שהיו אומרים‪ :‬חכמי ישראל התווכחו על השאלה‬
‫האם בערב הראשון של חנוכה מדליקים נר אחד‬                                                      ‫במלאכת חיבוב הארץ על יושביה‪.‬‬
‫ובכל יום מדליקים נר נוסף‪ ,‬זאת על מנת להראות‬
‫את עוצמת הנס ההולך וגדל מיום ליום‪ ,‬או שיש‬                            ‫ביום העלייה לקרקע הייתה שמחה גדולה‪ ,‬ואור‬
‫להדליק את כל הנרות כבר בלילה הראשון‪ .‬באותה‬                           ‫גדול זרח על פני האנשים‪ .‬כיבדו אותנו אורחים‬
‫השנה שעלינו לקרקע‪ ,‬נהגנו על פי האסכולה‬                               ‫רבים מקרוב ומרחוק‪ .‬זה היה ביום רביעי‪ ,‬י"א כסלו‬
‫השנייה‪ ,‬בחג החנוכה הראשון שלנו הדלקנו את כל‬                          ‫תש''ד‪ .‬עם לילה‪ ,‬החלו אט אט האורחים לחזור‬
‫נרות החנוכה כבר בלילה הראשון‪ ,‬ואור גדול הציף‬                         ‫לביתם‪ .‬קודם חזרו לתל אביב הפקידים‪ :‬נציגי‬
‫את הארמון‪ .‬כך נהגנו כל ימי חג החנוכה‪ .‬ומי שלא‬                        ‫התנועה המיישבת‪ ,‬פקידי הקק''ל והסוכנות‪ .‬אחר כך‬
‫ראה את ריצוד אור הנרות שעלו מהחנוכייה שלנו‬                           ‫חזרו לביתם האיכרים המתגוררים ביישובי הסביבה‪,‬‬

                  ‫באותה שנה לא ראה יופי כזה של אור‪1.‬‬                      ‫*מייסד בית ספר שדה שקמים‪ ,‬ראש המועצה האזורית‬
                                                                                 ‫חוף אשקלון לשעבר‪ .‬כיום עוסק כמדריך מומחה‪.‬‬
‫מהאור שראו וחוו מתיישביה הראשונים של ניצנים‪,‬‬
‫נעבור אל אור אחר במרחב‪" .‬מעט מן האור דוחה‬                                ‫‪2‬מתוך דברים שנשא קובה פלד בפני צוות ההדרכה של‬
                                                                                                                      ‫בית ספר שדה ניצנים‪.‬‬

                                                                     ‫‪24‬‬
   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29