Page 165 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪165‬‬

‫ופתאום נפל האסימון לאשתי ״אנני את קראת את מה שכתוב על‬
‫התוויות ?״‬

‫״כן אז מה ?״ ענתה הקטנה‪ ,‬״אני כבר קראתי את כל הספרים בחדר‬
‫שלי״ אמרה ולא התפלאה על השאלה‪.‬‬

‫מיה פנתה לאשתי ואלי ואמרה לנו בהפתעה מהולה בחשש אמיתי‪ ,‬״איך‬
‫לא שמתי לב שהילדה שלי כבר יודעת לקרוא‪ ,‬אבא אתה אחראי לזה ?״ כאילו‬

‫יש כאן בעיה‪ ,‬חשבתי‪.‬‬

‫״היא בת חמש‪ ,‬או יותר נכון חמש וחצי‪ ,‬והרבה ילדים בגילה כבר‬
‫קוראים‪ ,‬אני לא מבין לה זה נראה לך כל כך משונה ?״ הדגשתי והסתכלתי על‬

‫אנני במבט של תצילי אותי מהמצב הזה‪ ,‬משהו עלול להתקלקל כאן‪.‬‬

‫״אימא וסבתא וסבא‪ ,‬מה כל כך נורא בזה שאני יודעת לקרוא‪ ,‬אל תדאגו‬
‫אני לא אשתעמם בכיתה א׳״ והוסיפה באותה הנשימה ״וסבתא אני רוצה תיק‬
‫ורוד לכיתה א׳‪ ,‬כזה עם דורה‪ ,‬טוב ? וגם קלמר עם דורה וגם עפרונות עם‬
‫דורה וגם מחברות עם עטיפה של דורה״ הוסיפה ״עורכת הדין״ הקטנה‬

‫והנבונה‪.‬‬

‫״בטח בטח״ אמרה אשתי ופנתה למיה ״זה נורמאלי‪ ,‬אל תדאגי‪ ,‬ואני‬
‫בטוחה ויודעת שאנני שלנו תהיה נהדרת בתור תלמידה‪ ,‬מחר אני מוציאה אותך‬
‫מהגן ולא סבא ואנחנו הולכים לחרוש את הקניון״ הסיפור של הנרי יחכה‬

‫למחרתיים‪ ,‬חשבתי‪.‬‬

‫מיה ואנני הלכו‪ ,‬ואני ואשתי התרווחנו בסלון ודיברנו על הא‪...‬‬

‫ערב לילה ויום שני הפציע‪.‬‬