Page 167 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪167‬‬

‫‪ ...‬סיפורו של הנרי ‪...‬‬

‫הגעתי הביתה‪ ,‬סידרתי את הבלגן בסלון‪ ,‬סגרתי את התריסים בכל מקום‬
‫והפעלתי מיזוג אוויר‪ ,‬פרשתי שטיח במרכז החדר התיישבתי עליו והנחתי את‬
‫הקופסא הפוכה לידי‪ .‬שום דבר לא קרה ולא הבנתי בהתחלה למה‪ ,‬וכך אחרי‬
‫מספר ניסיונות‪ ,‬די מייאשים‪ ,‬נעמדתי ואז הכול החל לפעול‪ ,‬באמת מעניין למה‬

‫אני הייתי צריך לעמוד ?‬

‫האתחול היה משגע‪ ,‬כנראה בגלל שהייתי לבד ובמקום זר ובלי אנני‪ ,‬זה‬
‫גרם לקופסא בעיות בהתחלה‪ .‬כמעט איבדתי את דעתי‪ ,‬צרחתי כמו מופרע‪,‬‬

‫טוב שהשכנים לא היו בבית אחרת היו בטוח קוראים למשטרה‪.‬‬

‫ופתאום הכול נרגע‪ ,‬המוסיקה הייתה לעניין‪ ,‬רגועה עם צליל דמוי אורגן‬
‫או אקורדיון בשילוב של כלי מיתר‪ ,‬די מהנה‪ .‬הצבעים היו קלילים ופרחוניים‪,‬‬
‫ולאחר זמן לא גדול‪ ,‬הופיע לפני שער גדול ממתכת בתוך חומת אבן טבעית‬
‫וגבוהה‪ .‬לצידי החומה‪ ,‬כמו בסיפור של אנני‪ ,‬היו שתולים עצים יפיפיים‬
‫גבוהים מאוד‪ ,‬ומרחוק ראיתי אגם גדול כחול כבסיפורה‪ ,‬הבנתי שהגעתי‬

‫למרכז‪...‬‬

‫בשער עמד אלרנון החלמונאי וסימן לי להתקדם אליו‪ ,‬הקופסא אכן‬
‫קידמה אותי‪ ,‬הבנתי שאני עכשיו בידיו‪ ,‬אחרי שהגעתי קרוב אליו‪ ,‬הוא אמר‬
‫לי בסבר פנים יפות‪ ,‬שברוך בואי למרכז‪ ,‬יש לנו הרבה מה לראות‪ ,‬ואצטרך‬

‫בשלב מסוים אפילו לפעול‪.‬‬

‫אלרנון ציין בפני שמה שאראה היה בעבר ושייך לזיכרון הקופסא‪ ,‬אין‬
‫לנו אפשרות לשנות כלום‪ ,‬אבל אם אוכל להבין ממה שאראה את הבקשה שלו‪,‬‬

‫אז הוא יצא נשכר מכך‪.‬‬

‫התקדמנו על שבילים אדומים בין בתים לבנים ויפיפיים‪ ,‬הכול היה‬
‫מטופח ומגונן להפליא‪ ,‬עשה רושם שיש מעין התאמה בין אהבת הטבע והגינון‬

‫והאסתטיקה לכת הבהאיים שדוגלת ביופי אצלינו‪.‬‬