Page 196 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪196‬‬

‫״רוצה להצטרף אלינו ? אתה נראה נינוח מדי‪ ,‬קצת אקשן של החלטות‬
‫אולי ?״ אמר לי אלכס בחיוך‪.‬‬

‫״שלום אלכס‪ ,‬אני רואה שאתם נכנסים לתחום המחיה שלי‪ ,‬אתה לא‬
‫באמת רציני‪ ,‬נכון ?״ השבתי בחיוך‪ ,‬״אני בחופש כזכור לי‪ ...‬ובפאזה אחרת‬
‫כרגע מפרויקטים ולוחות זמנים‪ ,‬אני שוב מקווה שלא באמת התכוונת לזה‪...‬״‬
‫עניתי בתקווה שהוא באמת לא חושב כך‪ ,‬כי הוא לא היה בראש שלי‪ ,‬והרגשתי‬

‫שאני חייב להבריז מהחוף‪ ,‬לא נעימה לי הסיטואציה הזו‪.‬‬

‫״סתם״ צחק אלכס‪ ,‬״אני חושב שהחופש הזה באמת מגיע לך‪ ,‬רק תגיד‬
‫שלום לחברה‪ ,‬ותמשיך מבחינתי לבחון את מבנה הגלים‪ ,‬אתה לא תופס אותם‬

‫אני מקווה‪ ,‬אין לי חשק להציל אותך כי אני לא יודע לשחות״‬

‫קמתי מכסא החופש שלי ונגשתי לקבוצה‪ ,‬המון חיוכים ופירגונים‪ ,‬ומה‬
‫אתה עושה? והאם היית בחול? ומה אתה רק בבית? מה אתה פרייר? לך תסביר‬

‫להם שהחוויה שאני עובר שווה אלף חוצלארצים‪...‬‬

‫חזרתי לפינה שלי מול הגלים‪ ,‬הם קצת הרסו לי את הבוקר‪ ,‬ארזתי את‬
‫עצמי נופפתי להם לשלום וחזרתי הביתה‪ .‬ספר טוב על הספה נראה לי פתרון‬

‫נהדר‪ ,‬כאן אין אלכסים‪ ,‬ועוד מעט יש לי את קפטן אנני להמשך המסע‪.‬‬

‫פיזרתי את המשלוח מהסופר והלכתי לגן לקחת כרגיל את הילדה‪ ,‬היא‬
‫הייתה נופת צופים‪ ,‬ולא היו שום הערות או השגות‪ ,‬לקחתי אותה בידה ועפנו‬

‫הביתה‪.‬‬

‫אנני בקשה שלאחר ארוחת הצהריים שאנחנו נלך לשבת בבית קפה כמו‬
‫גדולים‪ ,‬והיא הולכת לספר לי סיפור‪ ,‬והיא הולכת להפתיע אותי קצת‪...‬‬

‫הגענו לבית קפה בשם נשמה‪ ,‬ששכן בתוך בית אבן ישן בין עצי פיקוס‬
‫אדירים‪ .‬ישבנו בגן המוצל על שתי כורסאות גן נוחות‪ ,‬אנני הזמינה משקה ברד‬
‫פטל‪ ,‬ואני הזמנתי קפה קר גדול עם קצפת שנאכלה כמובן על ידי הילדה‪ ,‬איזה‬

‫כיף שהיא עדיין בת חמש‪.‬‬