Page 197 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 197
יודי מרטון |197
היה שקט ואף אחד לא הפריע לנו ,ציוץ הציפורים הכניס אותנו לאווירה
של נותנה.
אנני עצמה את עיניה ,והחלה לספר.
...
אלרנון ואריתאה החלמונאים הטריים ירדו מהבמה ועברו בין כל
החלמונאים שעמדו והריעו להם במקדש החלמונדום .אלרנון המעט נבוך
הרגיש שהוא נושם נשימה אחרת ,אמנם מזה זמן ידע שיש לו את היכולת של
הידע המוחלט על נותנה ,אבל לגופו החדש ולבת זוגו עדיין לא ידע כיצד
להתייחס ,ובנוסף עכשיו הוא היחידי שמחובר סופית בצורה רוחנית לנותנה,
כל זה גרם לו עונג והרגשה של אופוריה אמיתית.
אריתאה שלו הייתה יפה ,וגלימתה הורודה החמיאה לה ,עורה נטה יותר
לכיוון הצבע הסגלגל מאשר הכחלחל באור השמש ,והיא הייתה מעט גבוהה
מאלרנון .היא אספה את שיערה הארוך והבהיר ,ועיניה התכולות הסתכלו
באהבה רבה על בן זוגה החדש ישן.
אלרנון הצנום ,הבין שלא בכדי כתפיו רחבות ,המשימה שלו היא
משמעותית וקריטית להמשך חייה של נותנה והמשא עליו יהיה כבד מנשוא,
הוא האחד בעולמו שמשלב בן המעשי והמציאותי ובן הרוחני.
נופרינון הרצונאי בעל המידות הלך אחריהם והציע לאלרנון את
שירותיו ,אלרנון הודה לו מקרב לב ,ואמר שהוא יודע היכן להשיגו במידה
ויצטרך.
הזוג הנשיאותי והמרשים פסע מחוץ למקדש ,הם פסעו במורד השביל
והמדרגות ובין ערוגות הפרחים האדומים לבנים עד שהגיעו אל הרכב הלבן
עם הכיפה השקופה שחיכה להם במורד המדרגות על גבי משטח חניה .הם
נכנסו אליו ,אלרנון חשב על האי שלו .הרכב שייט בהמשך מורד הגבעה ועבר
את העמק ובינות ההרים ,והגיע לכיוון הים ומשם למעגן הקרוב .במעגן עצמו
