Page 199 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 199
יודי מרטון |199
אלרנון ביקש מכולם לאחר הארוחה לתת ידיים אחד לשני ,ולעצום את
עיניהם ,הוא שידר להם חוזק ונתינה אהבה וחמלה ,שלושה מהרצונאים החלו
לבכות בכי חרישי ,ואלרנון שהרגיש אותם מלמל מילות שיר רגוע בקולו
העמוק וההמייתי ,שיר שלא היה ברור מה היה מקורו ומה משמעותו:
בשקוע חמה מעל גבעת הנוכח
בצאת כוכבו ממרומו של בורא,
האם הוא שומע ?
ורוחו עברה והיא של חוכמה
מדיעה מרובה מרוצה ביודעה.
והוא זכור כחלום ,ונושם מעזרה,
נושף על נותנה ,כי היא אם ומלכה.
וזרם האור שיפרוץ מתוכה,
מעין יכולתו מחוזקת לעת השעה,
לחוזקה.
אריתאה שאלה את אלרנון מהיכן הוא מכיר את השיר הזה ,השיר היה
הזכרון שלה מימיה הראשונים כרצונאי מתחיל ,עת הוריה הרצונאים היו שרים
אותו לפעמים בערבים ,כשהשמש הייתה באופק השמיים רגע לפני שקיעתה.
מפעיל הספינה עלה לסיפונה העליון לקבינת ההיגוי ,המיה חרישית של
מנוע עוצמתי נשמעה ,והספינה התרוממה קלות מעל פני המים ושייטה
במהירות גבוהה אל תוך מרחבי הים לכיוון האי של אלרנון.
