Page 36 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 36

‫הזמן של אנני |‪36‬‬

‫ליבי ומבט של הבנה עבר על פניה החמודות‪ ,‬איזה בוגרת‪...‬חשבתי לעצמי‪...‬‬
                                           ‫אבדוק שוב בת כמה היא באמת‪...‬‬

‫השעה הייתה שוב עשר‪ ,‬אבל בבוקר‪ .‬הנחתי את הקופסא בתושבת שלה‪,‬‬
‫בקשתי מאנני לשבת בקדמת הזכוכית ונעמדתי מאחוריה‪ .‬שום דבר לא קרה‪,‬‬

                                   ‫ולכן בקשתי מאנני לעמוד והחוויה החלה‪.‬‬

‫כמקודם‪ ,‬הבסיס החל להיצבע באור צהוב ובעקבותיו נוצרו הקירות‬
‫הלבנים‪-‬שקופים ואז התחיל הזמזום המעצבן‪ .‬אנני כיסתה את אוזניה בחוזקה‬
‫מה שכמובן לא עזר לה להימנע מן הזמזום‪ .‬היא הסתובבה כשדמעות בעיניה‪,‬‬
‫חבקתי אותה חזק והזמזום הפסיק באחת‪ .‬שוב המוסיקה השמימית החלה‪,‬‬
‫הצבעים הכחולים המרחפים וההרגשה הנפלאה‪ .‬אנני הסתובבה והושיטה ידה‬
‫לגעת בקיר המסך‪ ,‬אבל עצרתי אותה‪ .‬״בואי נהנה״ לחשתי באוזנה‪ ,‬הצבעים‬
‫החלו להיות רועשים יותר ויותר והמוסיקה החלה לקבל גוון קצבי‪ ,‬החלנו‬

                                      ‫לרקוד לפי הקצב ולפתע הכול הפסיק‪.‬‬

‫השעה הייתה עשר ושלוש דקות‪ ,‬כנראה שרק פעולת האתחול של‬
                      ‫ה״מכונה״ לוקחת את הזמן הזה והיתר נטול זמן ממשי‪.‬‬

‫״סבא״ צעקה אנני בהתלהבות ״תעשה שזה ימשיך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪,‬‬
               ‫עוד עוד!״ ״אני לא יודע איך״ אמרתי לה וליטפתי את שיערה‪.‬‬

‫זה היה מאוד מתסכל‪ ,‬כל הזמן שבעולם היה עוד לפנינו‪ ,‬עלינו שוב על‬
                                        ‫ה״מכונה״ של ״היא״ ולא קרה דבר‪.‬‬

‫החלטתי להוציא את הקופסא מהתושבת שלה ״ולשאול״ אותה‪ ,‬או בעצם‬
                                                ‫לדעת ממנה מה השלב הבא‪.‬‬

‫כשהכנסתי את אצבעותיי‪ ,‬לא חשתי ולא ידעתי דבר‪ ,‬דחפתי את כל ידי‬
                    ‫פנימה‪ ,‬ושום דבר לא קרה‪ ,‬הגיע הזמן של אנני חשבתי‪.‬‬
   31   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41