Page 33 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 33
יודי מרטון |33
הראו כי השעה רק עשר דקות לאחת עשרה ,מה שגרם לי להבין שלמעשה
הזמן לא עבר ,אבל בתוכי הרגשתי ,כאילו עברתי חיים שלמים.
הרמתי את הקופסא מהשקע שלה ,כיסיתי אותה ושמתי במגירה ואת
ריבוע הזכוכית כיסיתי במפה.
עליתי לחדר השינה והתמוטטתי על המיטה רגוע להפליא .לאות פשטה
בי ונרדמתי מיד .בבוקר כשהתעוררתי שמתי לב שלא זכורים לי שום חלומות
מהלילה ,כאילו התת מודע שלי נשאב ונסחט -אני כנראה מגזים ,אמרתי
לעצמי.
בוקר יום חמישי התחיל מאוד רגוע .אשתי אמרה לי שיש בי איזה משהו
שמח והיא לא יודעת בדיוק מהו ,אבל המליצה לי בחום שארגע ,כי לקראת
הערב אמה צפויה להגיע וכנראה שאצטרך לשמר את ההרגשה החיובית הזו.
שלא תבינו לא נכון ,אין לי שום דבר נגד חמותי .היא בסך הכול בן
אדם די נחמד ,אבל הטוטליות שלה מצמיתה וקשה לי מאוד להתמודד עם
החינוך המתמיד שלה של "איך ולמה וכמה" ובעיקר של "אני הייתי עושה את
זה כך ,ויותר טוב "...אין אצלה ציון עובר או אמירות חיוביות לגבי למידה
מטעויות ומהצלחות אישיות ,לפי גישתה ,זה נראה כאילו ניסיונה העשיר
ממשיך להצטבר בצורה אקספונציאלית ותמיד צריכים ללמוד מהידע שנוצר
אצלה .רק אצלה .כאילו העובדה שאני אדם בן שישים לא מספיקה וגם לא
העובדה שצברתי במשך 35שנות עבודתי גם קצת ניסיון בחיים .על פי
פילוסופיית החיים של חמותי ,לנהל קבוצת מהנדסים בחברת הייטק מתקדמת
היא אינה פונקציה מספקת ,וגם אשתי עם הדוקטורט שלה בחינוך ,בעצם לא
מבינה ולא כלום...
התעשתי .אנני צריכה להגיע עם אמה שבגלל מחלת הגננת הייתה אמורה
להשגיח עליה .כמובן שזה נפל עלי ,לשמחתי .ההרפתקה האמיתית מחכה לנו,
כל העולם מתגמד לעומת החוויה שנעבור .לא העסקתי את מוחי בשאלות
