Page 35 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪35‬‬

‫פרק ‪ - 6‬החוויה‬

‫מיה אמרה לי שהיא מרגישה‬
‫שהילדה בידיים טובות והיא חוזרת כל יום‬
‫הביתה שמחה ומלאה בחוויות חיוביות‪.‬‬
‫בליבי ידעתי שזה נכון‪ ,‬אבל קיוויתי מאוד‬
‫שזה יישאר כך‪ ,‬בתחושתי‪ ,‬המזל משחק‬

‫לידינו ולא הייתי רוצה שזה ישתנה‪.‬‬

‫לא הכנתי סנדויצים ולא שתייה‪ ,‬לא היה צורך לפי מיטב ידיעתי משום‬
‫שדאגתי שהילדה תחטוף משהו לפני שירדנו לחדר העבודה‪.‬‬

‫מרצפת הזכוכית חיכתה לנו מתחת למפה ואנני אמרה שבפעם הבאה‬
‫אשים גם אגרטל עם פרחים‪ .‬היא חושבת ש״היא״ תשמח שמתייחסים אליה‬
‫יפה‪" .‬נו באמת‪ ,‬זאת ״היא״ שמתייחסת אלינו יפה‪ "...‬אמרתי לעצמי‪ ,‬הורדתי‬
‫את הכיסוי והסברתי לאנני שלאור העובדה שהשטח על פני הזכוכית די קטן‪,‬‬

‫היא תשב בישיבה מזרחית‪ ,‬ואני אעמוד מאחוריה‪.‬‬

‫״אני לא מבינה סבא רוני‪ ,‬מאיפה אתה יודע שאנחנו צריכים להיות על‬
‫הזכוכית ?״ שאלה הקטנה ואני שמעתי מידה מסוימת של ביקורת בשאלה‪.‬‬

‫החלטתי‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬לא לספר לה כרגע על מה שעברתי אתמול בערב‪,‬‬
‫כי גורם ההפתעה משחק כאן תפקיד‪ .‬אמרתי לה רק שאין לה ממה לחשוש‪,‬‬
‫שתמיד אפשר יהיה לצאת ממרצפת הזכוכית ומה שיקרה יפסיק מיד ‪,‬ציינתי‬

‫לפניה כי בהתחלה יהיה זמזום מעצבן‪ ,‬אבל שלא תדאג כי זה יעבור‪.‬‬

‫״סבא !״ אמרה אנני בקול תקיף וסמכותי (ילדה בת חמש‪ ,‬להזכירכם)‪,‬‬
‫״אני מבינה שאתה כבר ניסית את הדבר הזה!״ ״כן חמודה‪ ,‬לא יכולתי שלא‬
‫לדעת מה קורה לפני שגם את תהיי על הזכוכית‪ ,‬אני לא יכול לאפשר לעצמי‬
‫שמשהו יקרה לך‪ ,‬בבקשה סמכי על סבא״‪ ,‬הילדה לא התלוננה יותר לשמחת‬