Page 87 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪87‬‬

‫סיפרתי לה על הנרי‪ ,‬וציפיתי לתגובה סוערת של מה פתאום והרי‬
‫הבטחת ש״היא״ תהיה רק שלנו וכדומה‪ ,‬אבל הילדה הפתיעה אותי‪.‬‬

‫״סבא‪ ,‬הנרי חשוב לנו‪ ,‬הנרי אני מבינה צעיר ממך ובגיל של אימא שלי‬
‫פחות או יותר‪ ,‬הוא לא זקן כמוך והוא יכול לראות ולהבין דברים שאנחנו ‪-‬‬
‫כנכדה וסבא‪ ,‬לא נוכל‪ .‬זה נושא גדול וחשוב‪ ,‬ואני צודקת‪ ,‬נכון ?״ כמעט חנקתי‬
‫אותה‪ ,‬מי היא ולמה היא לקחה לי את הילדה הקטנה שלי‪ ,‬אבל הסתכלתי טוב‬

‫עליה ואכן היא הייתה עדיין אנני‪ ,‬לכן ויתרתי על הפעולה האלימה‪.‬‬

‫״אז אני מתקשר אליו ?״ שאלתי באימפולסיביות‪ ,‬״כן״‪ ,‬ענתה הילדה‬
‫גם באימפולסיביות (אוי ‪ -‬אני מת על המילה הזו‪)...‬‬

‫הנרי הגיע תוך חמש דקות‪ ,‬הממזר הזה חיכה לנו כנראה בסביבה‪,‬‬
‫והרגיש שאני אקרא לו לפני השעה שתיים‪ .‬דפיקה בדלת‪ ,‬ואנני פתחה לו‬
‫ואמרה לו ״אני זאת שקובעת‪ ,‬ברור !״ בלי שלום בלי שיחת היכרות‪ ,‬ישיר‬

‫ומעשי‪ ,‬איזה ילדה‪...‬‬

‫הנרי חייך‪ ,‬וחיבק אותה קלות והתיישב בסלון כבן בית‪ .‬טוב הוא כנראה‬
‫צודק‪ ,‬הרפתקה כזו יכולה להיות רק בן אנשים שיש בניהם משהו‪ ,‬ולפי הדרך‬

‫שהוא התנהג הוא הבין שאנני קיבלה אותו מיד‪.‬‬

‫ירדנו לחדר העבודה‪ ,‬השעה הייתה שתיים ועשרה‪ .‬הנרי היה בשוק‬
‫והסתכל ממושכות על המעגל החשמלי שבזכוכית‪ ,‬״אין בזה שום הגיון חשמלי‪,‬‬
‫זה לא נגדים או קבלים או מעגל כל שהוא שאני מכיר‪ ,‬זה סתם גיבוב של‬
‫סלילים ותו לו״ אמר בפליאה גמורה‪ ,‬הוא לקח את הקופסא‪ ,‬הקפיד לא להכניס‬

‫את ידו לתוכה‪ ,‬לפי סיפורי‪ ,‬והמשיך להתפלא‪ ,‬וביקש להתחיל אם אפשר‪.‬‬

‫אנני סידרה אותנו לפי הגבהים‪ ,‬הנרי היה גבוה ממני בראש‪ ,‬היא‬
‫העמידה אותה בפינת המשטח שפניו מופנים לפינה שממול‪ ,‬אני נעמדתי לפניו‬

‫ואנני בחזית ‪ -‬היא הרי הנהגת‪.‬‬