Page 66 - הליכה לקיסריה להעלאה לאתר
P. 66
52הליכה לקיסריה :מבט היסטורי וארכאולוגי
הסניוריה של קיסריה השתרעה מעתלית בצפון ועד נחל פולג בדרום ,ועד לרגלי הכרמל והשומרון
במזרח .מדובר בשטח של כ־ 500מיל מרובעים ,שכלל כ־ 100כפרים מעלי מס .האיכרים היו בעיקר
מוסלמים בני הארץ; מתיישבים חקלאים גם הגיעו מאירופה .המס צריך היה לכלכל 50אבירים של
הממלכה ו־ 50פרשים של העיר ,וכמספר הזה פרשים של הכנסייה שסרו למרות הארכיבישוף של
קיסריה .כמה מן האבירים ,בפיקודו של ויקונט ,ישבו במצודת קאקון שבדרום־מזרח ,בצד הדרך
לשכם ,אך מרביתם ישבו כחיל מצב בקיסריה ,או שליוו את אדון קיסריה במסעותיו .בהעדרו העיר
הייתה נתונה לפיקודו של ויקונט שני .לסניוריה היה גם סגל פקידים .גם לממסד הכנסייתי היו
שטחים רבים ,אם בידי הארכיבישוף של העיר ואם בידי אחוות כנסיית הקבר ,או מנזר מרים בעמק
יהושפט או מנזר לזרוס ליד ירושלים .במעבר למאה השלוש עשרה הועברו שטחים רבים ,מחוץ לעיר
ובתוכה ,לידי המסדרים הצבאיים הגדולים — ההוספיטלרים ,הטמפלרים והטבטונים .חשיבותה של
קיסריה לצלבנים הייתה בהיותה עיר מבוצרת; חשיבותו של הנמל הייתה פחותה בעבורם .אידריסי
(נפטר )1166מתארה כ'עיר גדולה מאוד ולה פרבר מאוכלס בצפיפות וחומות שלא ניתן לכבשן'.
על הנמל הוא דיבר בביטול ,בציינו שיש בו מקום להטענת ספינה אחת בלבד בה בעת .ב־1177
יוהנס פוקאס מתארה כ'עיר גדולה המיושבת בצפיפות ,הבנויה לחוף הים ,ובה מצוי נמל נפלא ,יציר
כישרונו של האדם' ,ואילו ג'אק דה ויטרי ( )1180אומר שאין בה נמל נוח ,וויליאם מצור מדגיש גם
הוא העדרו של נמל (על אף שהצלבנים הכשירוהו ועשו בו שימוש במלחמותיהם) .ברי אפוא שנמל
קיסריה באותה עת לא היה נמל מסחרי שוקק חיים ולכן ההתעניינות בו הייתה דלה ולא היה אינטרס
כלכלי מיוחד להחזיק בו ,גם לא לגנואה למשל.
האוכלוסייה גדלה בהדרגה ומנתה כ־ 5,000איש — עיר צלבנית גדולה יחסית; רוב יישובי הצלבנים
מנו כ־ 1,000‑200תושבים .בעיר התיישבו גם נוצרים בני הארץ 200 ,שומרונים וכעשרה יהודים
(מסעות רבי בנימין מטודלה; לפי נוסח אחר גם מספר היהודים היה .)200כן חיו בה מוסלמים.
הידיעות על העיר עד נפילתה בידי צלאח א־דין מועטות למדי .היא נכבשה זמן לא רב לאחר קרב
קרני חיטין ,באמצע יולי ,1187בידי שני אמירים של צלאח א־דין .העיר נבזזה ,הקתדרלה הוחרבה
ומרבית הפרנקים שישבו בה הומתו או נלקחו בשבי ,והעיר נותרה ריקה ועזובה .ב־ 1190ציווה צלאח
א־דין להחריב את חומותיה ,על מנת למנוע מהצלבנים שיצאו למסע הצלב השלישי לאחוז שוב
בביצוריה .ואמנם ,ב־ 1191שבו וכבשוה הצלבנים בראשות ריצ'ארד לב הארי ,שקיבל את אספקתו
מן הצי באמצעות דוברות .הוא השכיל להציב בה חיל מצב חזק .באוגוסט 1192נחתם הסכם בין
צלאח א־דין לריצ'ארד לב הארי ,ובו נמסרו לפרנקים גם קיסריה ואדמותיה ,אך דומה שהעיר נותרה
בחורבותיה במשך כ־ 25שנה ,עד מסע הצלב החמישי.
בשנת 1217החלו גי דה בריאן מלך ירושלים עם הדוכס האוסטרי ליאופולד והאבירים ההוספיטלרים
לבצר את קיסריה מחדש ,בעודם ממתינים להגעת הגוף העיקרי של מסע הצלב החמישי .הדגש
הושם על מצודת הנמל — שיקום המגדל המרכזי ומגדלי השער והעמקת החפיר .גם כנסיית פטרוס
הקדוש שוקמה ,ובתחילת פברואר 1218נערכה בה תפילה ראשונה על ידי הארכיבישוף ,בהשתתפות
בישופים צלבנים אחרים .אולם זמן קצר אחר כך ,בסוף נובמבר ,1220בעת שמרבית הכוח הצלבני
צר על דמיאטה שבמצרים ,נותר בקיסריה חיל משמר מצומצם ,שהוחלף בהמשך בגנואזים (שביקשו
בדרך זו לקבל לידיהם את הבעלות על העיר) .כוח זה לא היה יכול לעמוד בפני השליט האיובי
של סוריה — אלמועט'ם עיסא ,אחיו של הסולטאן המצרי אלמלכ אלכאמל ,שנגדו יצאו הצלבנים
לדמיאטה .לאחר ארבעה ימי קרב קשים נטשו הגנואזים את העיר בדרך הים לעכו .אל מועט'ם עיסא
האיובי כבש את העיר ושב והרס את חומותיה המחודשות .לאחר מכן הוא נטשּה.
העיר נותרה בשלטון מוסלמי עד חודש אחרי הפסחא ,1228עת יצאה קבוצה של צלבנים גרמנים
בפיקודו של הדוכס הנרי מלימבורג מעכו ,כבשה את קיסריה והחלה בביצורה מחדש .המלאכה ארכה
