Page 24 - etmol 62
P. 24
החי של מנדלי
אפעה -האפעה הוא נחש ארסי קטן ודומה לשפיפון, מנדלי מוכר ספרים ,אז עדיין שלום יעקב אברמוביץ ,התחיל
השוכן בארץ מצרים וכמעט בכל אפריקה הצפונית וגם את דרכו בספרות העברית בתרגום־עיבוד של ספר על ״תולדות
בהרבה מדינות אזיה הדרומית ,אשר עד היום הזהיקראו הטבע -מדבר על שלושה דברים שעליהם העולם קיים :על החי
לו הערביאים אפעה כשם אפעה בכתבי הקודש .גבו ועל הצומח ועל הדומם״ .כמובן ,אי־אפשר ללמוד את לימודי
צהוב־חום עם פצלות וחברברות ונקודות כהות או הטבע כיום מספר זה ,אולם הוא עדו ת להישגי העברית ולרמתה
שחורות ,ומראה גחונו צהוב בהיר .ארכו כדי רגל וחצי. באו תם ימים .מתוך הספר ,שיצ א לאור בשנת תרל״ג )- (1873
תיאורי זוחלים וציוריהם:
תנים היאור)גע מיינע ס נילקראקאדיל( -התנים הוא גקיליאוס־המגגעה )העלמבאזיליסק( -הבסיליאוס
הנערץ במערכת הלטאה ,אשר תתן חתית בארץ חיים. הזה מצוי במדינת גויאנא ובאי מרטינקי .עור קדקדו
ארכו כדי עשרים רגל .על עורפו יש ששה מגנים ,מגני גבו הדק יתנפח במגבעה מחודדת ועוקצי חוליות הדרה
הרבועים מתחדדים למעלה בששה טורים ,המתלכדים בולטים בדרבנות ,וביניהם נמתח מסרק־עור על גבו
על שורשזנבולמסרק כפול בעל פיפיות ,וכפלמסרקוזה וזנבו כד מו ת סנפיר .גוו חום־חווריין מלמעלה ולבן מ ע ט
הולך ו מת אחד לפני קצה הזנב למסרק אחד .רגליו
האחרונות רחבות כמ שוטי אניה ,ועור המ שוט מתוח עד מלמטה ,וקו לבן עם שולים שחורים הולך מכל אחת
ראשי האצבעות .מראהו חום־ירקרק מלמעלה עם מעיניו ומשתרע על גבו .ארכו עד כדי שלוש רגל.
ההודים ,האוכלים את בשרו למעדנים ,אומרים כי הוא
כתמים שחורים ומלמטה מראהו צהוב־מגואל. ניזון מזרעונים ופרי עץ ,אבל יותר נכון הוא כי יאכל
שרצים מכל בני מינו.
כמליון)האמעלעאן( -הכמליון הוא אחד ממפלגת צב־המצוי)גמעיינע קרעטע( -הצב הזה הוא הגדול
הזוחלים אשר מימי קדם ועד עתה הוא נפלא בעינינו. מאחיו וארכו כדי ארבע אצבעות וחצי ,גוו הרחב והגלמי
המשוררים טפלו עליו שמועות לא נכונות ודברי מכוסה ביבלות עבות ומראהו אמוץ־אדמדם או חום־
מדוחים ככל העולה על רוחם והחוקרים שמוהו מטרה אדמדם עם כתמים כהים ,עור־הקשתי המקיף אישון
לבחינותיהם ולהגיוני לבם בעבור תארו הזר בת עינו אדום כמראה אש .משכנו בכל מדינות אירופה,
וסגולותיו הנפלאות ,אשר נשים אותן לפני הקוראים. באזיה התיכונה ובארץ יאפאניה ,ויכין מושבו ביערות
על הכמליון ישיאון עוון אשמה ,כי הפכפך דרכו ובשיחים ובסבכי החורש ,בשדות ובגנים ,גם במערות
עם חנפים חלקו .אמת הדבר ,כי הוא מתהפך מאוד ובמרתפות ובגלי אבנים ובגזעי עצים ובכל מקום אשר
בצבעיו וכלבוש יחליפם לרגעים ,עד כי גם בעלי ימצא שם מחבואים ערוכים או כי יוכל לחפור שמה
פקודות המהירים ,אשר עיניהם על תעודות דרכי לבדו חורים לשבת .ביותר הוא אוהב לשבת במקומות
איש ,לא ידעו לרשום צורתו בכתב אמת ולהגיד מה
תארו .אבל לא במרמה יעשה ככה .ונהפוך הוא ,אשר לחים ומכוסי בצמחים.
בזאת יוציא כל רוחו וכל יצר מחשבות לבו לא יכחד
ממנו .הן כמו איש נבר הכרת פניו ענתה בכל הגיגו
ומחשבותיו ,כן יגלו" רחשי נפש הכמליון בשלל צב
עים מצהירים על פני כל עורו .לא יוכל להעלים
צרות לבבו ויגונו וחמתו ,ותהיי לנו חזות עורו כדברי
הספר הפתוח.
הכמליון שוכן על העצים וירד לארץ אך לעתים
רחוקות מאוד .לרוב ימצאו שלושה עד ששה יושבים
יחדו בראש האמיר ומחבקים ענף אחד בכל ארבעת
רגליהם וזנבם .הכמליון העומד מוצק כפסל ,זולתי
עיניו המ שוטטות לכל עבר מאין הפוגות ולשונו
המ שתרעת מדי יעבור זבוב על פניו .בכל נפש חיה
מבעלי החוליות אין גם אחד אורב לטרפו יחיל
ודומם זמן רב כמוהו.
