Page 23 - etmol 62

‫אותו לפשוט את מעילו העליון הארוך‪ .‬לראשו חבש תמיד‬ ‫תושב טבריה‬
‫כיפה ובימי סגריר חבש מגבעת חסידית‪ ,‬אמנם בטעם משלו‬
‫ובשובבות‪ .‬הוא שמר על תפילה בציבור במנין הראשון‬ ‫רחוב בעיר הכנרת‬
‫לתפילת שחרית‪ ,‬עסק בענייני ציבור ובתהלוכה המסורתית‬
‫לזכרו של רבי מאיר בעל״הנס היה מן המארגנים‪ ,‬הרוקדים‬ ‫קהל הנזקקים למכוניות‪ ,‬יהודים וערבים‪ ,‬הלך ורב‪ ,‬והן‬
‫הפכו למקור פרנסה לאנשים רבים ‪ -‬בעלי מוסכים‪ ,‬בעלי‬
‫והשרים‪.‬‬ ‫מכוניות‪ ,‬נהגים שכירים וסדרנים‪ ,‬שלהם נודעה חשיבות‬
‫הכרתי את חיים כשהגעתי לגליל בשנת ‪ .1922‬כשהזדמ‪-‬‬ ‫מיוחדת בשים לב לתחרות‪ ,‬הפרועה לעיתים‪ ,‬שקיימו בעלי‬
‫נתי לטבריה הייתי נתקל באדם פעלתני ורועש זה והוא‬ ‫המכוניות‪ .‬תפקיד הסדרן משך את ליבו של חיים והוא‬
‫מקבלני בסבר פנים יפות‪ .‬הוצרכתי פעם לנסוע לחיפה‪.‬‬ ‫הפך לדמות מרכזית בצומת הדרכים הטברייני‪ ,‬שליד בנק‬
‫חיים קיבל אותי בשמחה‪ ,‬כאילו רק אני חסר והמכונית תצא‬ ‫אנגלדפלשתינה‪ ,‬כשמאחוריו השוק הגועש והעיר העתיקה‪.‬‬
‫מיד לדרך‪ .‬חיים קיבל ממני את התשלום והושיב אותי אחר‬ ‫במשך הזמן נתארגן קואופרטיב ״הצפון״ להסעה בזמנים‬
‫כבוד במושב שליד הנהג‪ .‬ואז התברר לי שהנני בעצם‬ ‫קבועים באוטובוסים מטבריה לירושלים‪ ,‬לתל״אביב‪ ,‬לחי­‬
‫הנוסע היחיד ויעבור זמן רב עד שהמכונית תצא‪ .‬כשבאתי‬ ‫פה‪ ,‬לצפת ולמטולה וחיים שאפר נתקבל לעבודה קבועה‬
‫אליו בטענה‪ ,‬הופתעתי כשהוא פנה אלי בשמי‪ ,‬כידיד ותיק‬ ‫בקואופרטיב כסדרן שבלעדו כלל לא יתכן‪ .‬כך גם נהג‬
‫״אגד״ שהוקם אחר״כך‪ ,‬וחיים שאפר נהיה דמות מוכרת‬
‫והרגיע אותי‪.‬‬ ‫לכל‪ .‬הוא לא התפקר גם עכשיו‪ ,‬ורק התאים את עצמו‬
‫בשנות השלושים כשקיבלתי תפקיד פיקודי בגליל מטעם‬ ‫לנסיבות החדשות‪ .‬פיאותיו הוסתרו מאחורי האוזניים‪ ,‬ציצ­‬
‫ההגנה‪ ,‬נזקקתי לנסיעות רבות למקומות שונים בגליל‪ .‬היו‬ ‫יות הטלית־קטן שלו התנפנפו לראוה‪ ,‬כשחום טבריני אילץ‬
‫נסיעות רגילות שהייתי מבצען על‪-‬ידי מונית או אוטו­‬
‫בוס‪ .‬ברם‪ ,‬רוב הנסיעות היו דחופות‪ ,‬לרוב בשעות הלילה‪,‬‬
‫ואותן יכולתי לבצע רק במונית מיוחדת‪ .‬נסיעות אלה חייבו‬
‫אף נהגים שאפשר לסמור עליהם ושהם יהיו מוכנים לשרת‬
‫אותי בכל שעה‪ .‬חיים השיג עבורי שלושה נהגי מונית‪,‬‬
‫שהתאימו לדרישותי המיוחדות‪ .‬אגב‪ ,‬הוא המליץ רק על‬
‫יוצאי העדות הספרדיות‪ ,‬אשר עשו אתי פרק זמן ממושך‬
‫בדרכים מסוכנות ובנסיבות המחייבות תושיה ואומץ‪-‬לב‪.‬‬
‫עם שלושתם שמרתי יחסי ידידות גם לאחר שעמדה לרשותי‬

‫מכונית משלי‪ ,‬בה נהגתי בעצמי‪.‬‬

‫ידיעות מודעיניות‬

‫בתפקידי הייתי מזדמן לטבריה כמעט מדי‪-‬יום‪ .‬בשלוש‬
‫השנים האחרונות של שרותי בגליל עברתי עם משפחתי‬
‫לגור בטבריה‪ .‬ביום בהיר אחד‪ ,‬כאשר ישבתי במזנונו של‬
‫אברשה‪ ,‬ניגש אלי חיים ואמר לי ביידיש‪ :‬״נחום‪ ,‬תיעזר בי‬
‫רבות‪ ,‬אמצא דרכים מתאימות להתקשר עמך״‪ .‬ואמנם‪,‬‬
‫בעברי פעם לידו במקום עבודתו אמר כבדרך אגב‪ ,‬שירקוני‬
‫מחפש אותי‪ .‬לירקוני היתה חנות לספרים ומכשירי‪-‬כתיבה‬
‫לא הרחק מתחנת האוטובוסים‪ .‬ירקוני מסר לי מעטפה‪,‬‬
‫שהביא אותה עבורי צעיר ממנחמיה‪ .‬למעשה‪ ,‬היה זה דו״ח‬
‫ידיעות שכתב חיים‪ .‬בעיקר התרכז הדו״ח על הכפר לוביה‪.‬‬
‫במשך הזמן היה חיים למקור ידיעות יעיל‪ ,‬שחשיבותו גדלה‬
‫עם בוא השנים‪ ,‬כאשר היה כמעט המקור היחיד אשר מסר‬
‫ידיעות מהימנות על תועמלנים ערביים שהסתובבו בכפרים‬

‫והסיתו נגד היהודים ועל כינוסיהם התכופים‪.‬‬
‫חלפו למעלה מעשרים שנה‪ .‬באחת משנות הששים‪ ,‬ואני‬
‫כבר משוחרר מצה״ל‪ ,‬יצא לי ללון בטבריה בקשר לישיבה‪,‬‬
‫בה השתתפו כמה חברים‪ ,‬שבאו אתי מתל‪-‬אביב‪ .‬בשעות‬
‫הבוקר המוקדמות של אותו יום חורפי נאה עם מראה נוף‬
‫מרהיב על הכנרת ועל החרמון המכוסה בשלג רב‪ ,‬יצאנו‬
‫לרחוב‪ .‬אז ראיתי יוצא מביתו יהודי קשיש‪ ,‬חבוש שטריימל‬
‫ולבוש מעיל חורפי ארוך‪ .‬האיש נעמד על ידי‪ ,‬הסתכל בי‬
‫ופתאום הייתי חבוק בזרועותיו‪ ,‬כשהוא קורא לי נחום‪ ,‬נחום‬
‫ומנשקני בהתרגשות רבה‪ .‬היה זה חיים שאפר‪ ,‬זקן מופלג‪.‬‬
‫חיים נשאר אותו האיש‪ .‬הוא סיפר לנו‪ ,‬שהיום יש לו‬
‫״יארצייט״ אחר אביו וכמנהג חסידים הוא יוצא לבית‬
‫המדרש לשתות בחברת ידידים כוסית יי״ש עם קצת ליי‪-‬‬
‫קעך‪ .‬ועכשיו שהוא פגש בידיד ורע כמוני‪ ,‬חייב אני‬
‫להצטרף אליו למצוה זו‪ .‬לא הועילו לנו שום תירוצים‬
‫ונכנענו לרצונו‪ .‬הוא סיפר לי על חייו היום‪ ,‬כפנסיונר‪,‬‬
‫כחובש מחדש את בית‪-‬המדרש ועל הנחת הרב שיש לו‬
‫במשפחה‪ .‬כל הבנים והבנות נשואים ומכולם יש ברוך השם‬
‫נכדים‪ ,‬שכבר בגרו ואף נישאו ומהם כמובן נינים רבים‪.‬‬

‫שמחתי הרבה על הפגישה‪.‬‬

‫‪23‬‬